פש"ר 36392-09-16 אפרגן נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

האם בית המשפט של פש"ר מוסמך לעכב הליכי מאסר חלף קנס לפי סעיפים 22 ו- 22 א' לפקודת פשיטת הרגל?

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המרכז לגביית קנסות ובתשובת החייב שוכנעתי כי אין לבית המשפט של פש"ר סמכות לעכב את הליכי המאסר מכח סמכותו לפי סעיף 22 ו- 22 א' לפקודה וכי עניין זה מצוי בסמכותו של בית המשפט הדן בהליך הפלילי.

מקובלת עליי בהקשר זה, עמדתו של כב' הנשיא, איתן אורנשטיין בפש"ר 23208-01-11 דודו אפל נ' חגי אולמן (מחוזי ת"א- יפו) אשר בהחלטה מנומקת ומפורטת ריכז את הלכות בית המשפט העליון בסוגייה זו והגיע לכלל מסקנה כי אין לבית המשפט של פש"ר סמכות עניינית לעכב הליכים פליליים במסגרת הליכי הפש"ר בציינו את הדברים הבאים:

"קביעת קנס, שיעורו וכן תקופת המאסר חלף הקנס נקבעו על ידי בית המשפט הפלילי שדן בעניינו של החייב. בית המשפט נדרש למכלול הנסיבות באשר למידת העונש וגזר את זה שסבר שהולם את המעשים שבגינם הורשע החייב. בגדר זאת נשקל גם מלוא הדרוש בנוגע לקנס שיש להשית על החייב ואת ימי המאסר חלף הקנס. בית המשפט הפלילי אף דן בבקשת החייב לפריסת הקנס לתשלומים וקבע את אלה בשים לב ליכולות החייב כמו גם ליתר השיקולים הדרושים לעניין. קבלת עמדת החייב שמשמעה דחיית המאסר אינה אלא התערבות בשיקולי הענישה של הערכאה המוסמכת. לא ראיתי עיגון חקיקתי ופסיקתי לסמכות של בית המשפט של פשיטת הרגל להתערב בהכרעתו ובשיקוליו של בית המשפט שדן בהליך הפלילי. הדעת נותנת שאת המניעות שיש לחייב מלשלם את הקנס בהינתן שהוא מצוי בהליכי פשיטת רגל, יש להביא לפני בית המשפט שדן בהליך הפלילי, והוא שישקול אותה וכמות ששקל את בקשת החייב לפריסת התשלומים בהינתן טענתו שאין ביכולתו לשלם את הקנס אלא בשיעורים.

תימוכין למסקנתי ניתן למצוא בכך שבית המשפט העליון דן בסוגיה דנן במסגרת הליכים פלילים ולא בהליכי פשיטת רגל. אפנה לבש"פ 373/89 א. שטיין נ' מדינת ישראל [1989], (להלן: "הלכת שטיין"), שבו נדונה שאלת המאסר חלף תשלום קנס של מי שהיה מצוי בהליכי פשיטת רגל. בית המשפט העליון במותב תלתא קבע שאין חייב המצוי בהליכי פשיטת רגל רשאי ואף נאסר עליו לשלם את הקנס למדינה שכן הדבר יהווה העדפת נושים אסורה. משכך נקבע שיש להשעות את תשלום הקנס לתקופת הליך פשיטת הרגל. מקרה נוסף שהגיע לפתחו של בית המשפט העליון והפעם בשבתו כבית משפט לערעורים פלילים שבו נדרש בית המשפט לסוגיה דנן הוא ע"פ 5625/92 סאלח גבאן נ' מדינת ישראל [1993]. בית המשפט חזר על הלכת שטיין וקבע שכל עוד נמשך הליך פשיטת הרגל, אין מקום שהמדינה תבקש את הפעלת חלופת המאסר. קרי, רואים אנו שהערכאה המוסמכת לדון בשאלת עיכוב המאסר שהושת חלף קנס היא בית המשפט הפלילי ולא בית המשפט של פשיטת הרגל.

לא התעלמתי מהפניית ב"כ החייב לדברי כב' השופט רובינשטיין ברע"פ 1296/11 דוד טוביאנה נ' מדינת ישראל [2011], שלפיהם יישום ההלכות דלעיל מקומן בגדר הליך פשיטת רגל ובהתאם לנסיבות ההליך והתפתחותו. סבורני שאין בהחלטה דנן קביעה שלפיה הסמכות לדון בדחיית המאסר חלף הקנס בהינתן שלא ניתן לשלמו עקב הליך פשיטת הרגל, נתונה לבית המשפט של פשיטת הרגל. סבורני שבית המשפט העליון כיוון לכך שכל עוד שנמשך הליך פשיטת הרגל, שומה על בית המשפט של פשיטת הרגל להורות שנאסר על החייב לשלם את הקנס בהיותו העדפת נושים, וייתכן שיש מקום בגדר ההליך לשקול האם אין בכך משום שימוש לרעה של החייב, ככל שעסקינן בבקשת חייב לפשיטת רגל. בהקשר זה אפנה לכך שבית המשפט בהלכת שטיין ציין שלבית המשפט של פשיטת הרגל שיקול הדעת שלא לאפשר לחייבים "מקלט" במסגרת הליך פשיטת הרגל מהטעם שהם לא נדרשים לשלם את הקנס, וזאת יעשה על ידי ביטול הליך פשיטת הרגל שהוגש שלא בתום לב. הלכה למעשה, בתי המשפט של פשיטת רגל שנדרשו לסוגיה הלכו בנתיב של הלכת שטיין ואסרו על החייב לשלם את הקנס חלף המאסר כל עוד תלוי ועומד הליך פשיטת הרגל (ראה פש"ר (נצ' 1206/04 שיבלי ריזק נ' הכונס הרשמי [2004]; פש"ר (מר' 24933-01-12 אברהם נאה נ' כונס הנכסים הרשמי [2012].

לא למותר להפנות להחלטת בית המשפט העליון בעניין רע"א 4098/13 סבאח יזיד נ' כונס הנכסים הרשמי [2013]. באותו מקרה סבר בית המשפט שאין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט של פשיטת הרגל שלא נעתר לבקשת החייב לעכב את מאסר חייב שנמצא בהליך פשיטת רגל, שהושת עליו בסך של 9,000 ₪ או 90 ימי מאסר חלף הקנס. אמנם באותו מקרה הבקשה הושתתה על סעיפים 22 ו-22א לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 שלפיהם משהוגשה בקשת פשיטת רגל, רשאי בית המשפט לעכב כל הליך אחר. נקבע שאין בהוראות דנן כדי למנוע ולעקוף ענישה פלילית שכן מטרת הסעיפים דנן היא עיכוב הליכים אזרחיים. בית המשפט העליון אמץ את החלטת בית המשפט של פשיטת רגל באומרו בין היתר, שעיכוב עונש פלילי אינו נמנה עם מטרות הליך פשיטת הרגל:

"הליכי כינוס נכסים ופשיטת רגל נועדו בסופו של יום ליתן הפטר לחייב מחובותיו, על מנת שיוכל לפתוח דך חדש בחייו ללא עול חובות הרובץ על כתפיו, וכן להביא לשוויון בין נושיו. עיכובו של עונש פלילי אינו עולה בקנה אחד עם מטרות אלה".

(ההדגשה אינה במקור-א.א.)

קרי, בית המשפט העליון מבהיר שבית המשפט של פשיטת הרגל לא ידון בעיכוב של ענישה פלילית שאינה ממטרות הליך פשיטת הרגל.