א' נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

1.בפניי בקשת המנהלת המיוחדת להורות על הגדלת צו התשלומים החודשי העומד כיום על-סך 1,000 ₪ ולהעמידו על-סך שלא יפחת מ-2,500 ₪.

2.החייב בן 59, אלמן, אב לשישה ילדים בגירים. צו לכינוס נכסיו ניתן ביום 24.01.2017 בגין חובות מוצהרים בסך 5,312,481 ₪ ל-87 נושים. במסגרת צו הכינוס הושת עליו צו תשלומים בסך 1,000 ₪ החל מיום 01.03.2017.

3.ביום 14.02.2018 התקיים דיון בעניינו של החייב במסגרתו קבעתי כי לא ניתן להתקדם בהליך בטרם יפעל החייב להחרגת חוב המזונות המהווה נתח משמעותי ממצבת הנשייה. ועל כן דחיתי את הדיון להכרזת החייבת כפושט רגל לחודש ינואר 2019, על מנת שעד אז יוכל החייב לפנות למחלקת מזונות במוסד לביטוח לאומי בניסיון להחריג את החוב.

4.ביום 15.03.2018 הגישה המנהלת המיוחדת בקשה להגדלת צו התשלומים החודשי. נימוקי הבקשה התבססו על הדברים שעלו בדיון מיום 14.02.2018 וכן על הדו"ח המסכם שהוגש מטעם המנהלת המיוחדת. נטען כי כפי שעלה בדיון, החייב מתגורר בדירה שכורה ונושא בגינה בתשלום דמי שכירות חודשיים, כאשר הוא מוותר על זכותו למגורים בדיור ציבורי לטובת בניו, שלטובתם אף חתם על ערבות לתשלום שכר דירה. עוד נטען כי החייב תומך בילדיו כספית, ואינו מצהיר בדוחות הדו-חודשיים על מלוא הכנסות התא המשפחתי, בין היתר, קצבת המזונות שמקבלת בת זוגו והכנסתה החודשית. המנהלת המיוחדת עוד טענה כי החייב הצהיר במעמד הדיון כי שתי בנותיו הבגירות מתגוררות עמו והן משתכרות מעבודה, אך הוא אינו מדווח על הכנסותיהן בדוחות הדו-חודשיים בעודו מדווח על הוצאות בגינן. המנהלת המיוחדת עוד טענה כי על-פי הממצאים מהדו"ח המסכם, לאחר שכלול הכנסות והוצאות החייב לשנת 2017, עמדה לחייב הכנסה פנויה שעומדת על-סך 5,500 ₪ לכל הפחות.

5.החייב התנגד לבקשה. במסגרת תגובתו טען החייב כי הזכאות לדיור ציבורי קיבלו ילדיו של החייב ישירות מעמיגור וזאת לאחר שאמם שנפטרה היתה זכאית לאותה דירה. משכך זכאות החייב לאותה דירה פגה עם גירושיו מאם ילדיו. החייב טען כי אף אחד מילדיו אינו מתגורר עמו וכעת עזב את דירתו הנוכחית והוא אמור לשכור דירה חדשה אשר בגינה ישלם שכ"ד בסך 3,300 ₪ כולל חשמל, ארנונה ומים. עוד טען החייב כי אין באפשרותו, מבחינה כלכלית, לשאת בסכום החודשי שעותרת לו המנהלת המיוחדת, והוסיף כי בשל מצבו הרפואי הוא נאלץ להיעדר ממקום עבדותו דבר אשר בא על חשבון משכורתו החודשית שכן הוא כבר ניצל את מלוא יתרת ימי המחלה. החייב עוד הוסיף כי הפער בין הכנסותיו והוצאותיו בדו"ח הדו-חודשי לחודשים 3-4/2018 נובע מהעדר חשבוניות/קבלות ובפועל החייב אינו חוסך ולו שקל אחד.

6.בתשובתה לתגובת החייב חזרה המנהלת המיוחדת על האמור בבקשתה והוסיפה כי יש לדחות את טענת החייב לפיה אינו זכאי לדיור ציבורי משום שלא צירף לתגובתו אסמכתא המעידה על כך. בנוסף לזאת נטען כי מעיון בדו"ח החודשי לחודשים 1-2/2018 עולה כי לחייב הכנסה פנויה בסך 2,000 ₪ וזאת על-אף העובדה כי החייב ממשיך להגיש דוחות באופן לא תקין המשקפים את כלל הכנסות והוצאות משק הבית. על כן ביקשה המנהלת המיוחדת להורות על העלאת צו התשלומים לסך שלא יפחת מ-3,000 ₪, וכן ביקשה להורות לחייב לסלק את מלוא מחדליו וזאת תוך 30 ימים.

7.לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל חלקית. אפילו אקבל טענת החייב כי לא ויתר על דיור ציבורי, נראה, כי יש להעלות את צו התשלומים.

8.נראה כי על מנת להכריע בטיעוני הצדדים יש לפנות אל הדוחות הדו-חודשיים שהוגשו לעיוני. הובאו לעיוני שני דוחות חודשיים המתייחסים לחודשים 1-2/2018 ו-3-4/2018. ראשית יצוין כי כפי שעולה מהדוחות הדו-חודשיים, בשקלול הכנסות והוצאות התא המשפחתי לחייב נותרת הכנסה פנויה בחודשים 3-4/2018 בסך 800 ₪ והכנסה פנויה בחודשים 1-2/2018 בסך 3,700 ₪ כאשר די באמור כדי להורות על הגדלת צו התשלומים החודשי.

9.יתרה מכך, החייב מדווח על הוצאות בגין שלוש נפשות. אלא שהחייב אינו מדווח על הכנסות בת זוגו ממזונות ואינו מדווח על הכנסות בתה של בת זוגו למרות שעל פי החייב החלה היא עובדת (ראו דברי החייב בעמוד 2 שורות 8-11 לישיבת יום 14.2.2018) אין כל הגיון שהחייב ידווח על הוצאות שלוש נשפות ולא ידווח על הכנסות בת זוגו וביתה.

10.נוכח האמור ובאיזון הראוי ראיתי להורות בשלב זה, על הגדלת צו התשלומים החודשי לסך של 2,000 ₪ וזאת החל מחודש 6/2018. ככל ולאחר כשלושה חודשים תסבור המנהלת המיוחדת כי יש להורות על העלאה נוספת של צו התשלומים תגיש בקשה בהתאם.