פש"ר 35371-01-12 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' מוקסקס ואח'

לפניי "בקשה למתן הוראות" מטעם הנאמן, במסגרתה התבקש בית המשפט להורות למשיבה 3, חברת "קופי אנד קונספט בע"מ", להעביר לקופת הכינוס 50% מהכספים שהתחייבה לשלם במסגרת הסכם לביטול זיכיון שערכה עם המשיבים 1,2 ו/או לחייב את המשיבים 1 ו-2 בתשלום אותם 50% מהכספים שקיבלו.

העובדות הצריכות לעניין:

נגד החייב ניתן צו כינוס ביום 06/06/12.

ביום 13/06/13 התקשרה המשיבה 3, הבעלים של רשת בתי קפה הפועלת תחת השם המסחרי "קפה לנדוור", עם החייב ועם המשיבים 1, 2 בהסכם זיכיון להקמת והפעלת סניף חדש של "קפה לנדוור" במרכז המסחרי "דודג' סנטר" בנצרת עילית (להלן: "הסכם הזיכיון").

סמוך לאחר מכן חתמה המשיבה 3 על הסכם שכירות עם בעלי המרכז המסחרי על פיו שכרה חנות על מנת שתשמש כסניף של "קפה לנדוור" (להלן: "המושכר").

זמן לא רב לאחר חתימת ההסכם וכאשר העבודות להכשרת המושכר כסניף של המשיבה 3 היו בעיצומן, החלו הזכיינים להפר את ההסכם באופן חמור ובוטה. בדיעבד התברר כי בין החייב והמשיב 1 נתגלע סכסוך קשה.

במהלך חודש נובמבר 2013 נטש החייב את המושכר, נעלם לחלוטין מן השטח, חדל לבצע את העבודות הדרושות להשלמת הכשרת הסניף וניתק כל קשר עם המשיבה 3.

ביום 31/12/13 חתמה המשיבה 3 על הסכם לביטול הסכם הזיכיון עם המשיבים 1,2 לפיו הם התחייבו למסור למשיבה 3 את החזקה במושכר וכן את כל הציוד שהותקן בו בתמורה לתשלום סך של 1,403,747 ₪ למשיבה 2 בגין השקעותיה במושכר (להלן: "הסכם לביטול הסכם הזיכיון").

ביום 06/01/14 הודיעה המשיבה 3 לחייב על ביטול הסכם הזיכיון בשל הפרותיו אותו, ככל שלא בוטל קודם לכן על ידו בהתנהגותו, וכן הודיעה לו על ההסכם לביטול הזיכיון שנחתם עם המשיבים 1, 2 ועל כוונתה להתקשר עם זכיין חדש.

ביום 25/02/14 הגיש החייב לבית משפט זה "בקשה (דחופה מאוד) למתן צו מניעה זמני" נגד המשיבים 1, 2, המשיבה 3 והזכיינית החדשה (בתיק ת"א 52205-02-14 (להלן: "ההליך הקודם")), במסגרתה התבקש בית המשפט להורות למשיבים ולכל הבא מטעמם להימנע מלהעביר את בית הקפה לזכיינית החדשה ומלהפריע לחייב ו/או למי מטעמו בכל דרך שהיא בהפעלת הסניף וכן להורות למשיבה 3 להימנע מלהפר את התחייבויותיה על פי הסכם הזיכיון עמו ולאסור עליה להתקשר בהסכם עם צד שלישי, לרבות הזכיינית החדשה, ולהעביר לה את הסכם הזכיינות.

ביום 11/03/14 הגיש החייב במסגרת אותו הליך תביעה עיקרית לאכיפת הסכם הזיכיון.

בפסק הדין שניתן על ידי ביום 12/03/14 לאחר דיון מקיף שהתנהל בבקשה למתן צו מניעה זמני, כולל שמיעת ראיות הצדדים וסיכומי ב"כ, קבעתי, בין היתר, כי החייב הפר את הסכם הזיכיון בשורה ארוכה של הפרות יסודיות וחמורות ששיאן בנטישת המושכר על ידו בחודש 12/13 וניתוק כל מגע עם המשיבה 3 ועם המשיבים 1,2. החייב לא הוכיח כי השקיע באופן אישי סכום כסף כלשהו בהקמת הסניף ואף הודה בעדותו כי ההשקעה כולה היתה של המשיבה 2. המשיבה 3 והמשיבים 1,2 כבר חתמו ביניהם על הסכם לביטולו של הסכם הזיכיון והמשיבה 3 החזירה למשיבה 2 את מרבית השקעתה הכספית במושכר. כל ההשקעות היו מחשבונה של המשיבה 2, שלמבקש אין זכויות רשומות בה ואין הוא בעל מניות או חבר בה. לפיכך, דחיתי את בקשת החייב לסעד זמני. בנוסף לכך, מאחר שהמבקש נקט בהליך מבלי שהיה רשאי לנקוט בו, ללא קבלת אישור, בהיותו בהליכי פשיטת רגל, הוריתי על מחיקת התביעה העיקרית על הסף ועל כן, הכותרת היתה "פסק דין" ולא "החלטה".

נימוקי בקשת הנאמן:

בתצהיר שהגיש החייב הוא הודה שניהל פעילות עסקית עניפה בשיתוף פעולה עם המשיב 1 ושהשתמש במשיבה 2 כמסך לפעילות העסקית שהתבצעה על ידו בעיקר עם חברת "כתר" וכן עם לקוחות נוספים.

אין מחלוקת כי מי שהקים ובנה את בית הקפה בפועל, כמעט בשלמותו, הוא החייב בעצמו יחד עם המשיב 1 וכי ההתקשרות האמיתית הינה בין החייב ושותפו לבין המשיבה 3, כאשר הם משתמשים בכסות של המשיבה 2, אשר שימשה למעשה "חברת קש".

המשיבה 3, תוך התעלמות מזכויות החייב על פי הסכם הזיכיון, חתמה על הסכם לביטול הזיכיון עם המשיבים 1 ו-2 בלבד. תמורת ביטול הזיכיון העבירה המשיבה 3 למשיבים 1 ו-2 סך של 1.3 מיליון ₪. הסכום שולם במלואו או ברובו למשיבים 1 ו-2 בלבד, תוך התעלמות בחוסר תום לב מהחייב.