סויטי נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום

עסקינן בבקשת חייב למתן צו כינוס על נכסיו. החייב הצהיר כי החובות שהצטברו לחובתו הנם בגובה כ- 660,000 ₪ ל- 7 נושים. הבקשה, כמקובל, הוגשה לכונ"ר, אולם עוד קודם להגשת תגובת הכונ"ר, פנה החייב לבית המשפט בבקשה להורות על עיכוב הליכים בהתאם לסעיף 22 לפקודת פשיטת הרגל. הכונ"ר התנגד לבקשת החייב למתן צו כינוס, בטענה שמרבית החובות נוצרו בעבירה.

ביום 13/7/2017 התקיים לפניי דיון בבקשת החייב לעיכוב ההליכים לפי סעיף 22 לפקודת פשיטת הרגל, ונקבע כי הליכי הגבייה כנגד החייב יעוכבו עד למתן החלטה או צו כינוס, לפי העניין.

זה המקום לציין, כי החייב עודנו מרצה עונש מאסר, לאחר שהורשע ב- 26 עבירות של ניכוי מס שלא כדין וב- 56 עבירות של מסירת דוחות הכוללים ידיעות כוזבות במטרה להתחמק מתשלום מס. בהכרעת הדין צוין כי החייב הציג בדוחות שהגיש למע"מ מאות חשבוניות כוזבות בסכום מס העולה על סך של 2,500,000 ₪.

גזר הדין שהוטל על החייב (לאחר שהוגש ערעור שהתקבל בחלקו) הנו 32 חודשי מאסר בפועל וקנס בשיעור של 250,000 ₪. בבקשתו של החייב למתן צו כינוס כלל החייב גם חוב זה.

השאלה שהובאה לפתחי בתיק זה הנה, האם יש ליתן לחייב צו כינוס, למרות העובדה שמרבית החובות שצבר הנם תולדה של עבירה, ובהקשר לכך, האם זהו השלב בו יש לדון בטענת חוסר תום הלב הטמון באופן יצירת החובות.

טענות הצדדים בתמצית:

לטענת הכונ"ר, עיון בבקשת החייב למתן צו כינוס מעלה, כי החייב הצהיר על חובו בגין הקנס שהוטל עליו בסך של 250,000 ₪, כאמור לעיל, וכן על חובו למשרד העבודה והרווחה בסך של 350,000 ₪. נטען, כי החייב לא הצהיר על חובותיו בגין המס שלא שולם בסך של 2,500,000 ₪.