פש"ר 35038-01-12 הורביץ ואח' נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

מבוא

1.החייב, יליד 1951, נשוי בשנית ואב ל – 7 ילדים משתי נשים, שניים מילדיו קטינים, הגיש בקשה למתן צו כינוס לנכסיו ולהכרזתו פושט רגל.

ביום 12.2.2012 נתן בית המשפט צו לכינוס נכסיו על פי בקשתו בגין חובות מוצהרים בסך 11,456,330 ₪ ל – 33 נושים.

בצו הכינוס חויב החייב לשלם לקופת הכינוס סך חודשי של 250 ₪ ולהגיש דוחות דו -חודשיים בדבר הכנסותיו והוצאותיו.

בד בבד הגישה גרושת החייב הגב' עברי רחלה יעל (לעיל ולהלן: "החייבת")הליך דומה בתיק פש"ר 20885-05-12 . ביום 5.7.2012 ניתן צו כינוס בעניינה על פי בקשתה בגין חובות מוצהרים בסך של 103,988,155 ₪ ל – 13 נושים והושת עליה תשלום חודשי בסך של 500 ₪.

2.נכון למועד עריכת חוות דעת בעלי התפקיד בעניינו של החייב הוגשו כנגד החייב 17 תביעות חוב בסך 51,706,608₪ כאשר מבין תביעות החוב נדרשו תביעות חוב בדין קדימה מטעם הנושה מס הכנסה עכו, אשר הגיש תביעת חוב בסך של 247,529 ₪, מתוכם סך של 46,545 ₪ נדרשו בדין קדימה. יצוין כי על פי מכתב מיום 25.6.2013 שהגיש החייב תביעת חוב זו בוטלה.

כן הוגשה תביעת חוב בדין קדימה מטעם הנושה המוסד לביטוח לאומי זכויות עובדים על סך של 28,790 ₪ מתוכם 1,975 ₪ נדרשו בדין קדימה.

נכון למועד עריכת חוות דעת בעלי התפקיד בעניינה של החייבת הוגשו נגדה 5 תביעות חוב בסך של 56,102,777 ₪ מהם סך של 279,081 ₪ נתבע בדין קדימה על ידי מס הכנסה, וסך של 31,318 ₪ נתבע בדין קדימה על ידי מועצה איזורית מטה אשר.

3.בשל טענות בעלי התפקיד כי הסתבכותם הכלכלית של שני החייבים כרוכה זו בזו התבקש בית משפט זה להורות על איחוד הדיון בשני התיקים וביום 7.8.2013, בהעדר התנגדות של ממש הוריתי על איחוד הדיון.

4.בעלי התפקיד כמו גם נושים שונים התנגדו הן לבקשת החייב והן לבקשת החייבת בעיקר מן הטעם כי שני החייבים הסתבכו בחובות שלא בתום לב תוך גילוי אדישות ממשית לגורל נושיהם ומבלי לגלות איכפתיות לעובדה כי הם מסתבכים בחובות עצומים.

נטען גם כי שני החייבים לא עשו די כדי לנסות להחזיר חובותיהם, למקסם פוטנציאל השתכרותם וכן הבריחו רכוש, הסתירו מידע רלוונטי בנוגע לרכוש זה ועשו כל שביכולתם כדי להמנע מהחזר חובות לנושיהם. עוד נטען כי לחייבים חובות בדין קדימה אשר לא הוסדרו וגם ענין זה מאיין התוחלת בניהול הליך זה.

נטען כי שני החייבים מגלים בהתנהגותם הן עובר ליצירת החובות והן במהלך ההליך כי אינם מתאימים להליך וכי לא יוכלו להפיק ממנו תועלת.

לגבי החייב נטען כי החייב הצהיר במודע הצהרות שאינן עולות בקנה אחד עם המציאות. כך טען בתצהיר הנספח לבקשתו כי זוהי בקשתו הראשונה בעוד שעל פי חקירה שביצע המנהל המיוחד התברר כי החייב כבר הגיש בקשה דומה בשנת 1992 וזו בוטלה בשנת 1995. עוד נטען לגבי החייב כי החייב מסתיר את העובדה כי הוא ממשיך להיות הרוח החיה בעסקי מזון (יבוא מוצרי טחינה) תוך שהוא מעמיד פנים כי הוא נטול רכוש, נע ונד ונטול כושר השתכרות.

נטען כי לא ניתן ליישב בין טענות החייב באשר למצבו הנוכחי והעובדה כי במהלך ההליך הוא הגיש בקשות להתיר לו לצאת לחו"ל לצורך עסקיו.

עוד נטען כי בפסקי דין שונים שניתנו בהליכים בהם היו החייבים או מי מהם מעורבים נקבע על ידי בתי משפט שונים שדנו בתביעות אלו כי החייב הציג שם גרסאות שאינן אמת במהלך ההתדיינויות בהם היה מעורב. מדובר בגרסאות שהוצגו גם בהליך זה.

נטען גם כי לחייבים זכויות בנכס בישוב שבי ציון שהוא בית פרטי, ששוויו גבוה וכן נכסים נוספים שאת חלקם ירשו (החייבת). נטען כי בפעולות המהוות הברחת רכוש ניסו החייבים להעלימם מנושיהם.