פש"ר 35031-10-11 חמרה נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

בין הנאמן לבין הכנ"ר התעוררה מחלוקת באשר לשכר הטרחה אשר הנאמן זכאי לו במסגרת הליך פשיטת הרגל.

הליך זה הסתיים בהסדר שלפיו ישולם לנושים דיבידנד בשיעור של 100% בהתאם להכרעת הנאמן בתביעות החוב שלפיה הועמדה מצבת הנשייה על סך של 98,092.45 ₪.

בקופת הכינוס הצטבר סך של 216,924 ₪.

בקשת הנאמן לפסיקת שכר טרחה מסתמכת על סעיף 8 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 הקובע כך:

"(א)לבעל תפקיד ייקבע שכר מימוש באחוזים מתקבולי מימוש, כמפורט להלן, למעט ממזומנים שהיו בידי החברה או שעמדו לזכותה ביום תחילת עבודתו בפועל של בעל התפקיד, ולמעט הכספים שהועברו לבעל התפקיד מכונס נכסים או מפרק אחר:

(1)לגבי 66,268 השקלים החדשים הראשונים - 20%;

(2)לגבי 662,680 שקלים חדשים נוספים - 10%;

(3)לגבי 3,313,400 שקלים חדשים נוספים - 5%;

(4)לגבי כל שקל חדש נוסף - 1%.

(א1)שילם החייב, בעל מניות של החייב או אחר תשלומים עתיים לבעל התפקיד, יראו אותם כתקבולי מימוש.

(ב)על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי בית המשפט לקבוע שכר על פיה על הפרש ערך מזומנים שנוצר לטובת החברה, כתוצאה מהשבחתו בידי בעל התפקיד, אם מצא כי ההשבחה נבעה ממאמץ מיוחד שבעל התפקיד השקיע בהשבחה זו.

(ג)לענין תקנה זו "מזומנים" - לרבות איגרות חוב, מניות ומסמכים סחירים אחרים, ופירותיהם של אלה, שהיו בידי החברה או שעמדו לזכותה ערב תחילת עבודתו של בעל התפקיד, או שנרכשו למטרות השקעה עבור החברה בתקופת עבודתו של בעל התפקיד".