פש"ר 32898-01-14 לוי נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ ואח'

בפני בקשת החייב, להורות לעיריית ראשון לציון (להלן: "העירייה" או "המשיבה"), להנפיק אישור לצורך רישום העברת זכויותיו של החייב בנכס הידוע כגוש 6090 חלקה 49 בראשל"צ (להלן: "המקרקעין") בלשכת רישום המקרקעין, לרוכש הזכויות.

ביום 20.2.14 ניתן על ידי בית משפט זה, צו לכינוס אסיפת נושים, לדיון בהצעת החייב להסדר נושים, אשר הוגשה בהתאם להוראות סעיף 19א' לפקודה.

במסגרת החלטה זו ניתן צו עיכוב כל ההליכים כנגד החייב.

החייב הינו בעל זכויות בעלות במושע ב- 5163/216909 חלקים של המקרקעין, כאשר מתוכם 2538 חלקים נרכשו על ידי החייב עצמו, חלקם בשנת 2006 וחלקם בשנת 2010, ו- 5250 חלקים הועברו אליו במתנה ללא תמורה על ידי אביו – מר יוסף לוי ז"ל (כאשר מתוכם מכר החייב בשנת 2005, למר אילן רוס 2625 חלקים).

הזכויות אותן קיבל החייב מאביו במתנה, לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, אולם העסקה דווחה לרשויות המס והתקבלו בגינה אישורי מס שבח, מס רכישה ומס רכוש, הנדרשים לצורך רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין.

ביום 4.9.14, מינה בית המשפט את הנאמן - עו"ד רן מסיקה ואת עורכי הדין אריק אמיר ושי אבני, ככונסי נכסים על המקרקעין לצורך מימושם והסמיך אותם לפרסם הזמנה להציע הצעות ביחס למקרקעין.

ביום 12.10.15, אישר בית המשפט את הסכם המכר, תוך שהוא מורה לכונסי הנכסים לפעול להשלמתו ולרישום הזכויות על שם הקונים.

לצורך השלמת הרישום נדרש, מעבר לאישורי המיסים המצויים בידי החייב, אישור עירייה/ וועדה מקומית, לרבות בדבר תשלום היטל השבחה.

אלא כי אז התברר כי הרשות או הוועדה המקומית, מתנה את מתן האישור המופנה ללשכת רישום המקרקעין בתשלום היטל ההשבחה בגין תכנית המתאר אשר אושרה, טרם מתן הצו לכינוס אסיפת נושים על פי סעיף 19א' לפקודה.

לטענת החייב בבקשתו, חוב היטל ההשבחה נוצר טרם מתן צו חדלות הפירעון, ומשכך הינו חוב בר תביעה במסגרת הליך פשיטת הרגל. משכך, אין הרשות רשאית להתנות את הנפקת האישור בתשלום חוב זה כלפיה, שכן תשלומו, יהווה העדפת נושים פסולה.

ככל שהעירייה ו/או הועדה המקומית מבקשות לטעון לקיומו של חוב, עליהן להגיש תביעת חוב, כפי שאכן עשתה העירייה בפועל, וזאת מבלי לגרוע מחובתה – להנפיק את האישור הנדרש.

החייב הפנה לפסיקה ענפה, אשר לשיטתו תומכת בטענותיו.

העירייה הגישה תגובתה, במסגרתה טענה כי יש טעם לפגם בכך שהבקשה הוגשה על ידי החייב כנגד העירייה בלבד, שעה חובותיו של החייב, כמו גם חובותיו של אביו, בגין היטל השבחה, הינם לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, אשר כלל לא היתה מודעת לקיומו של הליך הפש"ר ומשכך לא הגישה תביעת חוב במועד.

לשיטתה, מחדלי החייב בעניין זה מתגברים נוכח העובדה כי לפחות לגבי חלק מזכויותיו במקרקעין נחתמה עמו בשנת 2008, שומה מוסכמת, לתשלום סך של 93,025 ₪, אולם החייב לא דיווח על חוב זה במסגרת ההליך.

בנוסף, העלתה העירייה תמיהות, בנוגע לעסקאות השונות שבוצעו במקרקעין במהלך השנים, כמפורט בסעיפים 8-10 לתגובתה.

לגופו של עניין טענה העירייה, כי אומנם, בהתאם לסעיף 2 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, החיוב בהיטל השבחה מוטל על בעל המקרקעין במועד כניסת התכנית המשביחה לתוקף, אלא שמועד התשלום יכול ויידחה למועד מימוש הזכויות.

לשיטתה של העירייה יש להבחין בין שניים: