פש"ר 2187-02-12 טננהויז נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח' - פסקדין

בפני בקשת הנושים המובטחים, בנק מזרחי טפחות בע"מ והבנק הבינ"ל הראשון לישראל בע"מ (להלן בהתאמה : "בנק מזרחי", "הבנק הבינ"ל" ושניהם ביחד: "הנושים המובטחים"), לאפשר להם את המשך הליכי המימוש בהוצאה לפועל על פי סעיף 20(ב) לפק' פשיטת הרגל (נוסח חדש) תש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה"), וזאת ביחס לדירת החייבים ברח' יהודה הנשיא 106/3 באלעד הידועה כגוש: 5700 חלקה 98/22 (להלן: "הנכס" או "הדירה").

ביום 29.11.10 נפתח, לבקשת הנושה המובטח בנק מזרחי, תיק הוצל"פ למימוש שטר משכנתא ביחס לנכס, אשר נרשמה כבטחון למתן הלוואה שניתנה לחייב ולאשתו.

ביום 13.5.14, הוגשה בקשת בנק מזרחי, במסגרת הליך הפש"ר, לאפשר לו להמשיך ולפעול למימוש הנכס במסגרת תיק ההוצל"פ.

לאחר הגשת הבקשה, הגיש החייב בקשה להסדר נושים, אשר נדחתה, במסגרת אסיפת הנושים שהתקיימה ביום 20.4.16.

לאחר דחיית ההצעה להסדר נושים, הוגשה בקשה חוזרת, מטעם הנושים המובטחים, לאפשר להם את המשך הליכי המימוש.

נכון למועד הגשת בקשה זו (1.5.16), עמדה יתרת חוב הפיגורים של תשלומי ההלוואה לבנק מזרחי, על סך של 26,528.23 ₪ ויתרת ההלוואה לסילוק עמדה על סך של 212,589.5 ₪ (לא כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד).

יתרת חוב הפיגורים של ההלוואה שניתנה ע"י הבנק הבינ"ל, אשר גם לטובתו רשומה משכנתא על הנכס, עמדה, נכון ליום 30.4.16, ע"ס של 9,486 ₪ ואילו יתרת ההלוואה לסילוק עמדה, נכון לאותו המועד, ע"ס של 60,049 (לא כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד).

לטענת הנושים המובטחים, שווי הנכס, על פי חוות דעת שמאית מיום 2.12.13 (אשר הוזמנה על ידי המנהל המיוחד), עומד על סך של כ- 1,650,000 ₪, ובמימוש מהיר יש להביא בחשבון הפחתה של עד 15% (דהיינו: 1,402,500 ₪).

החייב התנגד לבקשות (הן המקורית והן החוזרת) וטען כי בסיוע עמותות שונות, סולק חוב הפיגורים אשר נצבר עד למועד הגשת הבקשה המקורית (26.5.14) וכן הוא התחייב לסלק את החוב הנוסף שנצבר לאחר מכן, בתוך 72 שעות.

החייב הבהיר כי הנכס שמימושו מבוקש, הינו דירת המגורים המשמשת אותו, את רעייתו ואת ששת ילדיהם הקטינים.

לטענת החייב, שווי הנכס, נמוך יותר מזה הנקוב בהערכת השמאי, וממילא לשיטת המנהל המיוחד והנושים המובטחים, אין תועלת במימוש הנכס.

לשיטת החייב, מקום בו מדובר בנכס בבעלות משותפת של החייב ורעייתו, אשר רשום בטאבו, חלה ההלכה שנקבעה ברע"א 8233/08 כובשי נ' שוורץ (פורסם בנבו) (להלן: "הלכת כובשי"), על פיה לא ניתן למכור את הנכס, אלא כנכס תפוס, כאשר המשמעות הנובעת מכך הינה מכירתו בסכום שאינו עולה על 33% משוויו, קרי: כ- 544,500 ₪ בלבד.

מסכום זה יש להפחית את יתרת המשכנתאות, וכן להעביר לאשת החייב את חלקה בגין מחצית הזכויות בנכס, כך שהיתרה שתיוותר הינה בסך של כ- 135,931 ₪, וזאת טרם תשלום הוצאות הכינוס וטרם תשלום דיור חלוף לחייב ולמשפחתו.

בתגובה לטענות אלה, טענו הנושים המובטחים, כי אין מקום לטענות החייב, שעה שהוא חתם כלפיהם על ויתור של ההגנות מכח סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז 1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ") ומכח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב – 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר") וכן מכח כל דין אחר, ומשכך הם פטורים ממתן דיור חלוף לחייב .

בנסיבות אלה, לא חלה גם הלכת כובשי, שעניינה מימוש נכס ע"י נושים רגילים, אשר כלפיהם לא ויתרו החייבים על ההגנות הקבועות בדין.

יתרה מכך, גם אשת החייב, חבה, ביחד ולחוד עם החייב, בחובותיו כלפי הנושים המובטחים, כך שהתמורה הראשונית ממימוש הנכס, תיזקף לטובת הנושים המובטחים, ונוכח שווי הנכס לעומת יתרת החוב לנושים המובטחים, תישאר יתרה לחלוקה גם ליתר הנושים.

עם זאת, לפנים משורת הדין, הסכימו הנושים המובטחים להימנע ממימוש הנכס, בכפוף לסילוק מלוא חוב הפיגורים כלפיהם, לרבות שכ"ט עו"ד, עד ליום 30.8.16 והמשך פירעון ההלוואות כסדרן לאחר מכן.

המנהל המיוחד הגיש תגובה מטעמו, במסגרתה הבהיר כי מהמסמכים אשר הומצאו על יד הנושים המובטחים עולה כי בקשות המימוש של הנושים המובטחים הוגשו כדין ובהתאם להסכמי ההלוואה שנחתמו עמם.