פש"ר 19676-06-15 אבו עמאר נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום - פסקדין

המבקש הגיש בקשה לצו כינוס ופשיטת רגל. המשיב מתנגד בשל חוסר התוחלת בהליך לעת הזו.

המבקש הינו אסיר המצוי במאסר ממושך עד לשנת 2018. למבקש עבר פלילי מכביד ביותר, כאשר גזר הדין, כנראה בתיק האחרון בו הורשע, הינו מיום 23.10.13 בת"פ 12793-07-12 בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט עדן). בתיק זה הורשע המבקש בעשרות רבות של עבירות רכוש ומרמה שונות, ובין היתר עבירות של שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, עבירות של נסיון לקבלת דבר במרמה, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות ועבירות התחזות. כפי שפורט בגזר הדין, ביצע המבקש שורה ארוכה של עבירות הקשורות למסמכים מזויפים שנעשה בהם שימוש לצורך הליכים משפטיים לתמיכה בבקשות שונות בבתי משפט, כן בוצעו עבירות רבות תוך מסירת מספרי כרטיסי אשראי השייכים לאחרים לצורך קבלת כספים, הפקדת שיקים גנובים ומזויפים בידיעה שכך הם לצורך מראית עין שקרית וקבלת כספים וסחורה במרמה, יצירת מצגי שווא ושימוש במספרי כרטיסי אשראי ללא ידיעת בעליהם וללא הסכמתם, קבלת מוצרים רבים תוך יצירת מצגי שווא ושימוש בפרטי כרטיסי אשראי שאינם של המבקש וסדרה ארוכה של מעשי מרמה לצורך קבלת כסף או מוצרים. המעשים נעשו במשך תקופה ארוכה, במהלך השנים 2010-2012. בתיק אחר בו הורשע המבקש, ת"פ 8026/09, כפי שעלה מגזר דין מיום 14.11.12 (כב' השופטת חיימוביץ), הורשע המבקש במספר אישומים ותיקים שצורפו, בעבירות קבלת דבר במרמה, זיוף בכוונה לקבל דבר, התחזות, ועוד.

טוען המבקש כי יש לו זכות להיכנס למסגרת פשיטת רגל, וזה שהינו אסיר, לא צריך למנוע ממנו זכות יסוד זו. מוסיף המבקש שלא ניתן להסיק מעברו הפלילי על העדר תום לב ביצירת החובות, וכי ממילא, הנושים אינם יכולים לפעול נגדו כך שכניסתו להליכי פשיטת רגל, לא תפגע בנושים. טוען המבקש כי ברצונו להתחיל חיים חדשים לאחר שחרורו מהמאסר, ויש ליתן לו הזדמנות ולא לנעול בפניו את הכניסה לביהמ"ש. לפיכך, ביקש המבקש לדחות התנגדות הכונ"ר ולאפשר לו את הליכי פשיטת הרגל.

מנגד, טוען הכונ"ר כי ניהול ההליך כאשר החייב במאסר בעייתי, לא ניתן לבחון התאמתו להליך, לא ניתן יהיה לבחון התנהלות תקינה ואין כל סיבה שלא להמתין לתום תקופת המאסר, תוך שבאיזון שבין החייב לנושים, אין מקום להעדיף את האינטרס של החייב, תוך הפניה לקביעה השיפוטית בת"פ 8026/09 ולפיה המבקש הינו: "עבריין מרמה סדרתי, אשר נוהג לשלוח יד לכספי הזולת".

שקלתי את טענות הצדדים ומצאתי כי דין התנגדות הכונ"ר להתקבל.

הליכי פשיטת רגל אינם זכות קנויה. ההליכים מחייבים איזון בין החייבים לנושיהם. החייב הצהיר כי אין לו כל רכוש. החייב אינו טוען כי נרדף הוא על ידי הנושים אלא הפוך, טוען כי הנושים ממילא אינם יכולים לעשות דבר כנגדו בשל שהייתו במאסר.

החייב אינו יכול להשיא כל תרומה לנושים, שהרי מצוי הוא במאסר ואין לו כל הכנסות כך שלא ברור כיצד ניתן יהיה לחייבו בתשלום חודשי. אמנם, טוען החייב כי ישלם תשלומים כפי שיקבע ביהמ"ש אולם מדובר באמירה מהפה החוצה שאין בה ממש, שהרי לא ניתן לקבוע צו תשלומים למי שאינו בר השתכרות לעת הזו. בנוסף, לא ניתן להעריך כושר השתכרות עתידי לצורך תוכנית פירעון. כך ובנוסף, אין משמעות להגשת דוחות עיתיים כלכליים שכן לחייב אין הכנסות ומנגד הוצאות, בשל המאסר.

כהנמקת הכונ"ר, לא ניתן לנהל חקירות אפקטיביות כנגד החייב. אמנם, באופן פורמאלי יוכל בעל התפקיד מטעם הכונ"ר לבקש להיפגש עם החייב, אולם לא ניתן יהיה לבדוק באופן אמיתי את "מבואותיו ומוצאותיו" הכלכליים של החייב, ולא ניתן יהיה לבדוק את קיומה של התועלת הכלכלית שהפיק המבקש כתוצאה מהמעשים הפליליים.