פש"ר 1814-09 רונן ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח' - פסקדין

ערעור על החלטת נאמן מיום 17/1/13, המקבלת חלקית בלבד את תביעת החוב שהגישה המערערת בגין חובות החייב בהוצאות שיפוצים שבוצעו בבניין בו הוא מתגורר.

תביעת החוב כללה שני מרכיבים: האחד, חובות בגין תשלומים חודשיים בגין החזקת הרכוש המשותף. והשני חובות בגין אי תשלום חלקו של החייב בהוצאות שיפוצים שנערכו בבניין.

תביעת החוב בגין המרכיב הראשון התקבלה.

תביעת החוב בגין המרכיב השני התקבלה רק ככל שהיא מתייחסת לשיק שניתן ע"י החייב למערערת ולא נפרע.

לטענת הנאמן, מדובר בשיפוצים דקורטיביים בלבד, שאינם נדרשים לתחזוקה תקינה של הבניין. על כן ניתן היה לחייב בהם את החייב רק בכפוף להסכמתו. משהסכמה כזו לא ניתנה לא ניתן לאשר תביעת חוב בגין סכום זה.

מנגד טוענת המערערת כי מדובר בהוצאות שיפוץ ותיקון השיש בחזית הבניין; החלפת דלת כניסה ומערכת אינטרקום; צביעה והחלפת מעקים ועבודות נוספות, כולן בבחינת שמירה על הרכוש המשותף כפי שהיה בעת גמר הבניה, כאמור בסע' 58(א) לחוק המקרקעין, המגדיר "החזקה תקינה". החלטה לגבי החזקה תקינה, ניתן לקבל ברוב קולות בעלי הדירות, כאמור בסעיף 12(א) לתקנון. מכאן מסיקה המערערת כי די היה בהחלטת רב באסיפה הכללית של בעלי הדירות בבניין כפי שאכן נתקבלה, בכדי להשית על החייב את חלקו בהוצאות. מעבר לנדרש טוענת המערערת כי החייב לא הביע התנגדות לשיפוץ ואף מסר שני צ'קים על חשבון זה.

עיון ברשימת שיפוצים שבוצעו, מעלה, כי חלקם הארי אינו דקורטיבי אלא שיפוץ ותיקון הקיים בבחינת שמירה על מצב הבניין כפי שהיה בעת מסירתו כמו תיקון השיש בחזית הבניין. גם התקנת דלת אינטרקום הינה בבחינת צורך אמתי, הכרח בטיחותי נדרש. משמעות הדבר היא, כי די היה בדעת רב באסיפה הכללית כדי לחייב את החייב בגין חלקו בהוצאה, ללא צורך בהסכמתו המפורשת.