צו הפטר בפשיטת רגל לא יחול על חוב שנוצר אגב תרמית

מבוא

1. לפניי בקשת חייב למתן הפטר.

2. ביום 1.7.2009 ניתן צו כינוס נגד החייב, לבקשת נושה, ומונה לו מנהל מיוחד.

3. נגד החייב הוגשו תביעות חוב בסכום כולל של כ- 4.2 מליון ש"ח, שטרם נבדקו. החייב הוא בן 44, ולפי תסקיר שהגיש המנהל המיוחד, אין לו רכוש כלשהו זולת מניה בבורסת היהלומים בשווי לא ברור. לפי התסקיר שהוגש, השתכרותם המשותפת של החייב ורעייתו הינה בסכום של כ- 8,000 ש"ח לחודש. בקופת הפש"ר נצבר עד כה סך של 125,700 ש"ח.

    

4. ביום 3.1.2016 התקיים דיון בבקשות הפטר בעניינם של החייב וכן רעייתו, אשר אף היא היתה מצוייה בהליכי פשיטת רגל. במהלך הדיון ניתן הפטר חלוט לרעייתו של החייב. ברם, שניים מנושיו של החייב, הם המשיבים 2 ו- 3 (להלן: "הנושים המתנגדים"), טענו כי אין מקום ליתן לחייב הפטר, ולחלופין, כי יש להחריג מן ההפטר את החוב כלפיהם, בהתאם להוראת סעיף 69(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), וזאת משום שמדובר בחוב שנוצר במרמה. נוכח כך, נתבקשו הצדדים להגיש סיכומים בכתב בשאלת סמכותו של בית המשפט ליתן הפטר חרף הוראת סעיף 69(א)(2) לפקודה.

    

    

   טענות החייב

5. החייב מפרט בסיכומיו את הרקע להיקלעותו להליכי פשיטת רגל. במשך 12 שנים שימש החייב כחבר הבורסה ליהלומים ואף העתיק את פעילותו לארה"ב, שם לטענתו נפל קורבן למעשה נוכלות מצד לקוח. לאחר מכן שב לישראל וניסה לפרוע את חובותיו לנושים. החייב חולק על טענת הנושים המתנגדים כי ביצע כלפיהם מעשה מירמה.

    

   החייב מציין כי הוא מצוי בהליך פשיטת הרגל מזה כ-7 שנים והוא מבקש כי בית המשפט יאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו.