טאהא נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

1.בתיק שבפני ניתן ביום 11.12.2014 פסק דין שבו הוכרז החייב כפושט רגל (להלן-"פסק הדין הראשון ") ובהמשך ביום 22.11.15 ניתן פסק דין שני (להלן-"פסק הדין השני") אשר הורה על ביטול הליך פשיטת הרגל בשל מחדלי החייב.

2.מאז מועד פסק הדין השני ועד המועד הדיון האחרון שהתקיים בתיק ביום 7.6.17, הוגשו בקשות ותגובות שונות, שעניינן ביטול פסק הדין השני.

3.ביום 7.6.17 ניתנה החלטתי ובה המלצתי לצדדים כי פסק הדין השני יבוטל, ופסק הדין הראשון יעמוד בתוקפו, וכמו כן תאושר תכנית פירעון במסגרתה יוסיף החייב לסכום שנצבר בקופות הפש"ר סך של 150,000 ₪ שישולם בתוך 120 יום.

4.כפי שציינתי בהחלטתי, הצעתי היתה מבוססת על ההנחה שדירת המגורים בה מתגורר החייב אינה רשומה על שמו, וכמו כן התבססתי על מצבו הרפואי של החייב, אשר לטענת ב"כ החייב אושפז 10 פעמים בשנה האחרונה עקב בעיה רפואית של חסימה בריאות והוא מחובר למכשיר נשימה .

5.בהחלטתי ניתנה לנאמן שהות לבדוק את מהות זכויות החייב בנכס המגורים שבו הוא מתגורר והצדדים נדרשו ליתן עמדתם להצעתי.

6.ביום 6.7.17 הוגשה התנגדות נושה לתוכנית הפירעון המוצעת ובה טוען הנושה כי לחייב נכס בבעלותו וכי תכנית הפירעון המוצעת נמוכה ביחס להיקף חובותיו לנושים.

7.בתגובה שהוגשה על ידי הנאמן נטען כי יש לדחות את התנגדות הנושה שהינה התנגדות סתמית ובלתי מנומקת וכי בהתאם לנסח רישום שהוגש על ידי החייב, הדירה בה הוא מתגורר אינה רשומה על שמו, ובשים לב גם למצבו הרפואי של החייב שאינו עובד , תכנית הפירעון סבירה ומאוזנת, ולתגובתו צירף הנאמן תצהיר של החייב המאמת את העדר בעלותו בנכס, וכן תצהיר המאשר הסכמתו לתכנית הפירעון.

8.תגובת הנאמן שהוגשה ביום 20.7.17 הובאה בשל טעות לעיוני רק בראשית חודש ינואר 2018, ומכל מקום לאחר שעיינתי בכל הטענות אינני מוצא ממש בהתנגדות אשר אין בה כל התייחסות למצבו הרפואי של החייב בעטיו אין לחייב כושר השתכרות, וטענת הנושה בדבר בעלותו של החייב בנכס המגורים אינה מבוססת כלל.

9.לפיכך ובהסכמת החייב והנאמן ובהעדר התנגדויות של נושים נוספים, אני מורה על ביטול פסק הדין השני ופסק הדין הראשון בו הוכרז החייב כפושט רגל יעמוד בתוקפו.