גביש נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

1.הראל ביטוח ופיננסים בע"מ (להלן: הראל או המבקשת), מחזיקה בידיה כספים שהפקיד החייב במסגרת פוליסת ביטוח שערך.

2.ביום 2.2.09 קיבל החייב מהראל הלוואה בסך 50,000 ₪, אותה התחייב להשיב ב- 48 תשלומים חודשיים שוטפים בריבית של 5.2%, כשהבטוחה לתשלום הייתה כספי החייב המופקדים בידיה של הראל (להלן: ההלוואה).

החייב פרע תשלום אחד בלבד מתוך כלל תשלומי ההלוואה להם התחייב, וביום 19.10.15 ניתן צו כינוס לנכסיו ע"פ בקשתו, ומאז הוא מצוי בהליך פשיטת רגל.

3.המבקשת פנתה לבית המשפט בבקשה להתיר לה לקזז מהכספים המוחזקים בידה את יתרת סכום חוב ההלוואה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה והוצאות שונות שנגרמו לה, בהיותה בעלת זכות שעבוד ומשכון מכוח ההסכם בין הצדדים, ובהיותה בעלת עכבון וזכות קיזוז מכוח סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, ותקנה 16 לתקנות לחוק על פיקוח על שירותים פיננסים (קופות גמל – להלן: חוק הפיקוח).

4.החייב השיב כי אין למבקשת זכות קיזוז וכי הכספים אינם ניתנים לשעבוד או למשיכה טרם הגיעו לגיל הפרישה, תוך הסתמכות על סעיף 25 לחוק הפיקוח, כשלטענתו גם סעיף 74 לפקודה אינו חל משום שנדרש לפרשו על דרך הצמצום, והמבקשת לא הוכיחה כי התמלאו התנאים הנדרשים לצורך הקיזוז, וכשמדובר בכספים מוגנים על פי החוק הרי שההגנה חלה גם על זכות הקיזוז.

5.המנהל המיוחד הסכים כי קיימת למבקשת זכות קיזוז, שכן הכספים המופקדים בידי המבקשת אינם כספים המוגנים מכוח הפקודה, אלא כספי פיצויים המוקנים לקופת הכינוס ולא לחייב, והתמקד בטיעוניו בגובה סכום הקיזוז, כשלטענתו הסכום הנדרש ע"י הראל הינו מופרז, אין הצדקה לקזזו במלואו נוכח השתהותה של המבקשת ונקיטת הליכים שלא לצורך על ידה, כך שיש לערוך את החישוב ע"פ הריבית בהתאם לפקודה.

6.בדיון שהתקיים ביום 13.11.16 מסרו הצדדים את עמדותיהם, וכיון שלא כל הנתונים הקשורים בכספים ובבקשה הוצגו, ניתנה ארכה על מנת שכל אחד מהצדדים יוכל להתייחס לטענות השונות שהועלו.

הצדדים השלימו את טיעוניהם וצירפו מסמכים שונים הקשורים בלקיחת ההלוואה, בהסכם שנחתם בין החייב להראל, תחשיב לעניין הסכום המגיע להראל עבור ההלוואה, האופן בו נצברו הכספים לזכות החייב ועוד.

7.בדיון נוסף שהתקיים בעניינו של החייב, הובהרו עובדות משלימות בנוגע לכספים המופקדים בידיה של המבקשת;

כך נמסר על ידה (בקשה 10), כי בשנת 1998 פדה החייב את כספי התגמולים שהיו מופקדים אצלה עבורו, עד לגובה הסכום שהיה פטור ממס, ואת יתרת הכספים בחר להפקיד בפוליסה שייעודה קיצבה, אשר הוקמה למטרה זו על פי בחירתו של החייב.

לטענת המבקשת, למרות שהפוליסה הינה לקיצבה, הרי שעל פי תנאיה החייב רשאי לחזור בו בכל עת מכוונתו לייעד הכספים לקיצבה, וזאת באמצעות פניה לרשויות המס והודעה על "חרטה מייעוד לקיצבה", ובכפוף לתשלום המס החל על הכספים יוכל לקבלם לידיו כתשלום חד פעמי.