פש"ר 10323-06-16 נאור נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ואח' - פסקדין

לפני בקשת חייב לקצוב מזונות לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל בסכום של 1,000 ₪ לחודש עבור בתם הקטינה.(בבקשה צוין בנם הקטין) לפני גם בקשה להפחתת צו תשלומים.

לטענת החייב, בהתאם להסכם הגירושין הצדדים חתמו על הסכם גירושין ביום 4.3.07, שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני, ובו התחייב לשלם מזונות לקטינה בסך של 1,150 ₪ לחודש. צורף הסכם גירושין (נספח ב') . לא צורך פסק דין של ביה"ד הרבני.

מעיון בנספחים שצורפו, ובכלל זה הסכם הגירושין עולה, כי לחייב 3 ילדים, מהם שני בנים בגירים ובת קטינה, יהלי, ילידת 17.9.03, כיום כבת 13. לפיכך, הגם שביהמ"ש נתבקש לקצוב מזונות לקטין, נראה כי מדובר בבקשה לקציבת מזונות של קטינה.

לטענת החייב, ממועד מתן צו הכינוס הוא מופקע מהיכולת להחליט באפשר להתנהלותו הכספית, ולכן הוא מבקש לקצוב מזונות, תוך איזון בין חיוב המזונות לזכויות הנושים וכדי לאפשר לו לעמוד בחיוביו.

כעולה מהבקשה, מטרתה היא לאפשר לו לפתוח דף חדש בעתיד ללא חובות ועיקולים.

לטענת החייב, הוא מועסק במשרה מלאה בחב' שטראוס ומשתכר בממוצע 7,945 ₪ נטו לחודש. החייב צרף 5 תלושי שכר מהם עולה שכר ממוצע של 8,706 ₪ ולא כפי הנטען על ידו. ביהמ"ש לא הביא בחשבון את תלוש חודש 1/16 שכן עולה ממנו שהחייב החל לעבוד ביום 18.1.16, דהיינו, התלוש אינו עבור חודש עבודה מלא. לדבריו, הוא מתגורר בדירה שכורה בישוב אורנית ומשלם דמי שכירות בסך של 2,500 ₪ לחודש. הוצאותיו ללא תשלום מזונות עומדות על סך של כ- 7,336 ₪ לחודש: תשלום לכונס – 2,000 ₪; דמי שכירות – 2,500 ₪; הוצאות מזון וכלכלה – 1,000 ₪; הוצאות מחיה לרבות טלפון – 100 ₪; דלק – 600 ₪; ביגוד – 300 ₪; קופת חולים – 100 ₪.

כעולה מהבקשה בד בבד עם הגשת בקשה זו הוגשה בקשה להקטנת צו התשלומים.

עמדת המשיבה 3 הוגשה לאחר פנייה אליה ממשרד הנאמן. לדבריה, החייב פנה בשנית לבימ"ש לפש"ר לאחר שבשנת 2014 בוטל הליך קודם, בהמלצת המנהל המיוחד, עקב ניצול לרעה של ההליך במשך 3 שנים. לטענת המשיבה, בעקבות הבקשה לקציבת מזונות נזקקה לטיפול רפואי ופינוי לבי"ח בשל המתח הנפשי שהדבר גורם לה והצורך להיות מעורבת שוב בהליכים משפטיים.

לטענת המשיבה 3, עד 12/14 לא שילם החייב כמעט דבר למעט חודשים ספורים ביותר וגם אז לא את הסכום המלא. לטענת המשיבה 3, צו הכינוס הקודם ניתן בשנת 2011, ושלוש שנים לאחר מכן ב- 12/14 נקצבו מזונות בסך 2,300 ₪ והחייב החל לשלם. לדבריה, מאז 2006 ועד היום, מזה 10 שנים היא נתונה במאבק אינסופי מול החייב בעניין תשלום המזונות כאשר החייב צבר חוב של 350-400 אלף ₪ בהוצאה לפועל וכל הנטל היה מוטל עליה. לאחר שבוטל צו הכינוס עקב ניצול רעה, החייב נותר ללא הגנה והיא נמנעה לגבות את החוב בהוצאה לפועל ונקיטת הליכים נגדו והסתפקה בתשלום חודשי של 2,300 ₪ לחודש, והניחה לחוב העבר מתוך כוונה אמיתית לאפשר לחייב לפתוח דף חדש ולא להציק לו. כעת מבקש החייב מקלט מפניה, כנושה עיקרית, ומבקש תשלום של 1,000 ₪ בלבד, למרות שעל פי ההסכם הסכום עומד על 1.150 ₪ נומינלית. בקשת החייב אינה בתום לב ומדובר בניצול לרעה של ההליך ושל רצונה להטיב עימו. לכן מבקשת הנושה 3 לדחות את הבקשה ולא להעתר לבקשה להפחית את המזונות. במסגרת תגובתה ביקשה המשיבה 3 לאפשר לה ארכה של שבועיים לצורך התארגנות מבחינת ייצוג משפטי. היום הוגש על ידה תצהיר כולל תלושי שכר והוצאות.