פרשנות חוזה כאשר אומד הדעת הסובייקטיבי של הצדדים שונה

1. עניינה של התובענה שבפני הוא בהסכם פשרה מיום 6.3.03 )להלן "הסכם הפשרה"(, שקיבל
תוקף של פסק דין במסגרת ת.א. 60425/00, ת. א. ו 1006/98 ות. א. 13058/01 )להלן:
"פסק הדין"(.

שלושת התיקים נשוא פסק הדין הן תביעות שהוגשו לבית משפט השלום ע"י המשיבה 1 )ת.א.
11006/98(, וע"י המשיבה 2 )ת. א. 13058/01 ות. א. 60425/00(.

בין הצדדים נוהל מו"מ, ובסופו של דבר הם הגיעו להסכם הפשרה, שקיבל, כאמור תוקף של
פסק דין.

2. הסכם הפשרה מתייחס על פי לשונו לחיסול כל המחלוקות בין המבקש )להלן: "המכס"(,
לבין שלוש חברות, שהן המשיבות 1 ו-2 וגם המשיבה 3 )שתכונה להלן: "החברה השלישית"(.
אין חולק כי ביחס לחברה השלישית, לא התנהלה בין הצדדים תביעה בבית המשפט, אלא ביחס