פרשנות הסכם פשרה ודחיית טענות לטעות ו'אונס' בעשייתו נוכח מהות ה'פשרה'

רקע ועובדות

ההליך שבפנינו החל בתאריך י"ז באלול תשע"ח (28.8.2018) בזימון הצדדים לשימוע לפני אישור צווי הגבלה שהוטלו על האישה לאחר שסירבה להתגרש עד שייענו תביעותיה בהליך הרכושי. לאחר כחודשיים בתאריך י"ג בכסלו תשע"ט (21.11.2018) הגישה האישה ערעור על חיוב הגירושין לפני בירור ההליך הרכושי ובית הדין הקדים ודן בערעור לגופו. כבר בסיום הדיון הראשון ניסה בית הדין להביא את הצדדים להסכמה ליישב את המחלוקות ביניהם ולהתגרש, ובסיום הדיון השני נערך ונחתם הסכם גירושין והזוג התגרש.

בני הזוג חתמו על הסכם הגירושין ביום הגירושין ולפני הגירושין בכ"ו באדר ב' תשע"ט (2.4.2019) וזה נוסחו:

1. הצדדים יתגרשו זה מזו בגט פיטורין בבית דיננו היום.
2. האישה מקבלת את כתובתה ופיצויים ואת חלק הבעל בבניית הדירה ואת חלקה באיזון המשאבים ובחלוקת הרכוש בין הצדדים.
3. לאור האמור בתמורה לכל הנ"ל מוסכם על הצדדים כי הדירות ברחוב [א'] וברחוב [ב'] ב[...] יועברו לידי האישה ויירשמו על שמה בלבד. הבעל מתחייב לשתף פעולה ולחתום על כל מסמך דרוש כדי לסייע לאישה בהעברת הדירות על שמה.
4. האישה תשלם לידי בעלה בתוך מאה יום סך של 1,200,000 ש"ח. אם האישה לא תשלם את הסכום הנ"ל בתוך פרק הזמן האמור לעיל, תימכר הדירה ברחוב [ב']. לאחר תשלום הסך הנ"ל יעברו הדירות על שם האישה.
5. עם סיום הסכסוך בין הצדדים האישה תוותר ותסגור את תיקי ההוצאה לפועל כנגד הילדים.
6. עם מתן הגט הצדדים מתחייבים לסגור את כל התיקים ביניהם בין בבית המשפט ובין בבית הדין הרבני ובכללם סגירת כל תיקי הערעור בבית המשפט מחוזי על ידי שני הצדדים.
7. למרות האמור בפסיקת בית המשפט, הצדדים מסכימים כי כל צד יישאר עם זכויותיו וחובותיו שצבר בשנות הנישואין.
8. האישה מתחייבת לרשום בתוך ארבעה־עשר יום לאחר שהדירה תעבור על שמה הערת אזהרה שאחרי 'מאה ועשרים' תעבור הדירה ברחוב [א'] על שם ארבעת הילדים בחלקים שווים.

בית הדין עבר עם הצדדים ובאי כוחם על ההסכם ווידא כי הצדדים מבינים היטב את ההסכם. הצדדים חתמו על ההסכם וקיבלו את התחייבויותיהם שבו ב'קניין אגב סודר'. בית הדין אישר את ההסכם ונתן לו תוקף של פסק דין.

מייד לאחר חתימת ההסכם והגירושין, בי"א בניסן תשע"ט (16.4.2019) ביקשה האישה לבטל את ההסכם בטענה שהופעל עליה לחץ שלא אִפשר לה לעיין היטב בהסכם ובתנאיו והערכות השווי של הנכסים לא היו מקצועיות. בקשתה נדחתה בקביעה כי בית הדין שהיה שותף לעריכת ההסכם התרשם שהאישה, שלוותה בבאי כוחה, ידעה והבינה את כל הכתוב בהסכם. בהמשך סירבה האישה להעביר את הסכום שנקבע שעליה להעביר לאיש ושוב טענה האישה כי על ההסכם להתבטל כי ההסכם מנוגד לחוק, מנוגד להכרעות ערכאה קודמת, ההסכם נכפה עליה וכן כי הוטעתה בשווי הנכסים. טענותיה נדחו בבית הדין בהרכבו הקודם שכלל את הרב אהרן כץ שליט"א שעמל רבות על גיבוש ההסכם. בהחלטה מיום ט' באלול תשע"ט (9.9.2019) דחה בית הדין את בקשתה לביטול ההסכם מעילות אלו:

בית הדין הגדול דן בצווי להתגרש ללא קשר לרכוש ובסירוב האישה מתוך התעקשות שלא להתגרש עד לסיום ההליכים על הרכוש. בית הדין עודד את הצדדים להתגרש בהסכמה מתוך הגעה להסכמות בעניין הרכוש, ולאחר שנכתב הסכם הוא אושר על ידי בית הדין כדי שאפשר יהיה לבצע את הגירושין.

הסכמתם של הצדדים להתפשר על הרכוש אינה נחשבת לפגיעה בערכאה הדנה בהם גם אם הדברים הובאו לאישור לפני ערכאה אחרת, ובלבד שלאחר מכן תימשך התביעה האחרת או ידווח לערכאה הדנה על ההסכמה ותבוטל ההתדיינות בפניה.

לטענת הלחץ והכפייה על האישה

במקרה שלפנינו הצדדים היו מיוצגים על ידי באי כוחם שהיטיבו להביע את כל טענותיהם. ההצעות לפשרה עלו כבר בדיון הראשון בבית הדין ולא נתקבלו מיידית אלא היה לצדדים זמן לשיקול דעת עד למועד הדיון הבא. אגב יצוין כי לכל אורך הדרך משהוצעה הצעה וכמעט הגיעו להסכמה שוב הועלה המחיר מצד האישה, ורק לאחר משא־ומתן ארוך בין הצדדים – גם בדיון הנוסף – הם הגיעו להסכמה ביניהם.

הטענה כי האישה הייתה בלחץ בגלל צווי ההגבלה המרחפים מעליה ולכן ההסכם כאילו נכפה עליה – גם היא אין לה שחר. בית הדין האזורי הדגיש כי דווקא מפני שאין ההליך הרכושי נמצא בפניו על האישה להתגרש ולא להתנות את גירושיה במיצוי הזכויות הרכושיות, שהרי היא תקבל את המגיע לה בשלמות בבית המשפט.