פרשנות הסכם גירושין

לפנינו תביעה למימוש הסכם גירושין של הבעל לשעבר (להלן התובע) באמצעות ב"כ טו"ר א. גולובנציץ מגרושתו (להלן הנתבעת) באמצעות ב"כ עוה"ד ד. דרורי.

בתאריך כ"ג מרחשון תשע"א התקיים דיון בבית הדין, במהלכו שטחו הצדדים וב"כ את עמדותיהם, לפרשנות סעיפי ההסכם נשוא התביעה.

בהחלטת בית הדין נתבקשו הצדדים וב"כ להמציא לבית הדין סיכומים בצירוף אסמכתאות לביסוס גירסתם.

הצדדים וב"כ הגישו את סיכומיהם בצירוף חומר נוסף ובו ראיות לגירסתם.

להלן תקציר עובדתי הרלוונטי למתן החלטה זו.

א.      הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1982, ולהם שתי בנות בגירות כיום האחת ילידת שנת 1982 נשואה, והשנייה ילידת 1984 רווקה.

ב.      הצדדים התגרשו בשנת 1996.

ג.        הצדדים חתמו על הסכם גירושין שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 14/11/96.

ד.      בפרק דירת הצדדים סעיף ג' 1) נאמר "הצדדים מסכימים כי האשה תישאר לגור בדירה עם שתי בנותיה עד ליום נישואיה".

ה.      בסעיף ג' 4) נאמר: "במידה והאשה תעבור לגור בדירה אחרת עם בנותיה ו/או בלעדיהן מעבר לחודש אחד, לא תהיה רשאית להשכיר דירה זו ו/או להשאירה ללא שימוש ומתחייבת לשתף פעולה עם בעלה במכירת הדירה מייד ולא תערים מכשול או קושי כל שהוא בביקור קונים פוטנציאליים לדירה. 5) והיה והאשה לא תעמוד בהתחייבותה כאמור מוסכם בין הצדדים כי אישור הסכם זה ע"י כבוד בית הדין יהוה צו פינוי לאשה".

ו.        הצדדים קבלו על עצמם בקניין גמור את ההסכם וכן הסכימו שכל בעיה שתתעורר בעתיד בין הצדדים בגין ההסכם, ידון בית הדין בלבד.

להלן הטיעונים המרכזיים של התובע וב"כ:

א.      התחייבות התובע לתת לנתבעת זכות להתגורר בדירה ללא תשלום בגין חלקו בדירה, נבעה מרצונו של התובע לאפשר לאשה ולילדים מקום מגורים קבוע ביחד. אולם כאשר הבנות אינן מתגוררות עם הנתבעת בדירה, כמו במקרה דנן, שהבת הבכורה נישאה ומתגוררת בדירה שלה, והבת השנייה שכרה דירה, זכות זו אינה קיימת יותר, ויש לחייב את הנתבעת לשתף פעולה למכירת הדירה וחלוקת תמורתה שווה בשווה על פי הוראות ההסכם.

בטענה זו מסתמך הוא על פרשנותו והבנתו לסעיף ג' 1) מההסכם ובו נאמר כי "האשה תישאר לדור בדירה עם שתי בנותיה עד ליום נישואיה".

לדעתו, סעיף זה מתפרש בצורה ברורה שזכות מגורים זו קיימת לאשה רק בעודה מתגוררת עם שתי בנותיה או עד ליום נישואיה, ולא עד יום נישואיה בלבד.

לדבריו, יש אומדנא ברורה שזו היתה כוונת התובע בהתחייבותו לסעיף זה בהסכם. שכן ברור שהתובע לא התכוון לדאוג לטובת הנתבעת אלא לטובת הבנות, כך שלא נתן לנתבעת בסעיף זה זכות להתגורר בדירה ולא לממש את זכויותיו בדירה כל עוד לא תנשא. שע"י כן האשה לא תתחתן לעולם ותגור בדירה עם בן זוגה ללא נישואין. זהו תנאי שאינו הגיוני בעליל. ובודאי אין ליחס לתובע כוונה שכזו.

סימוכין לעמדתו, מביא מדברי השו"ע חו"מ סימן ס' סעיף ו' "יש מי שאומר שתנאי שאדם מתנה עם חברו אין הולכין אחר הלשון הכתוב אלא אחר הכוונה" וכך נפסק להלכה בנו"כ שם.

ציין לדברי הנחל יצחק המבאר דין זה, שכל הנדון הוא במקום שלשון השטר מורה כפי צד אחד ואעפ"כ יש ללכת אחר הכוונה. ומדייק מדבריו, שבמקום שאין סתירה גמורה בין לשון השטר לכוונת עושי השטר אין צורך באומדנא ברורה.

מכאן מבקש הוא להסיק למקרה דנן בו יש אומדנא ברורה בכוונת התובע לדאוג לטובת בנותיו ולא לטובת הנתבעת שיש ללכת אחר הכוונה ובפרט שאין משמעות סעיף זה סותרת לכוונה זו.