פרשנות הסכם, גדרי 'יד בעל השטר על התחתונה'

בפנינו ערעור האישה על החלטת בית הדין האזורי פתח תקווה מיום י"ד בטבת התשע"ז (12.1.2017) כי לאישה אין זכות וחלק בכספים שקיבל הבעל ממושב [א']

האישה מערערת על כך כי לפי ההסכם שנחתם בין הצדדים יש לאישה זכות בכספים שקיבל הבעל מקרקעותיו במושב.

רקע כללי ומשפטי

הצדדים נישאו זה לזה בשנת 1997, מנישואי הצדדים נולדו שלוש בנות, הצדדים התגרשו בתאריך י"ז באייר תשס"ב (29.4.2002). (הבת הגדולה נישאה לפני גירושי ההורים, כיום כל הילדים נשואים.)

עובר לגירושין, בתאריך ח' בניסן תשס"ב (21.3.2002), חתמו הצדדים על הסכם גירושין. במסגרת ההסכם התחייבה האישה לפנות את בית המגורים נחלה הידועה כמשק [...] במושב [א'] הכולל חלקה ובית של בן ממשיך (הבעל), וויתור על כל זכויותיה בנחלה הנ"ל. בתמורה לכך התחייב הבעל לשלם לאישה סך 150,000 דולר.

בין הסעיפים שנחתם בהסכם הסכימו הצדדים בסיומו של סעיף 5 כי:

בנוסף לאמור ובמידה ויזכה הבעל בזכות לדירה נוספת במסגרת פרויקט [ב'] בשבע שנים הקרובות ו/או במגרש אחר שיינתן לו כתחליף, כי אז תוערך הזכות הנוספת ע"י שמאי מוסכם, והבעל יעביר לאשה סך השווה ל10% משווי הזכות וכן יעביר סך השווה ל־5% מהסכום לכל אחת מהבנות [...] ו[...]

על סעיף זה נסוב הערעור כדלהלן.

בסביבות שנת 2006 או קודם לכן חתמה חברת משה"ב עם האגודה השיתופית [א'] על הסכם קומבינציה שלפיו תקבל האגודה אחוז מסוים מהתמורות שתתקבלנה ממכירת הדירות בפרויקט. החל משנת 2011 החלה האגודה לקבל כספים בגין זכויותיה בפרויקט [ב'] חלק מהכספים משמשים לצורך האגודה ובפירעון חובותיה. בשנת 2012 החלה האגודה לחלק חלק מהכספים למשקי האגודה.

בהנהלת החשבונות של האגודה משק [...] ז"ל (אביו של המשיב) נמצא בזכות של 304,430 ש"ח, כאשר חלק הארי של הסכום בסך 283,500 ש"ח הוא מסכום זיכוי שהתקבל מכספי פרויקט [ב'], אך לאור הסכסוכים המתנהלים בין היורשים של המשיב האגודה אינה מאפשרת למשיב למשוך מכספי הפרויקט עד להסדרת הסכסוך.

לאור האמור הגישה האישה תביעה בתאריך כ"ד באב תשע"ג (31.7.2013) בבית הדין האזורי פתח תקווה.

טענת האישה בביה"ד קמא הייתה כי היות שההסכם בין חברת משה"ב לאגודה השיתופית של המושב נכרת בשנת 2006 הרי שהזכות לדירה הייתה קיימת עוד בתוך המועד שנקבע בהסכם שבין הבעל לאשה בשנת 2002 דהיינו בטרם עברו שבע שנים מיום חתימת ההסכם.

לטענתה, אין זה משנה שהתמורה בעבור הזכות התקבלה לאחר המועד היינו בשנת 2011 כפי שעולה מתשובת מושב [א'] לפיכך טוענת האישה כי מגיעים לה עשרה אחוזים מהתמורה ובנוסף לכך חמישה אחוזים לכל אחת מהבנות [...] ו[...] סך הכול: עשרים אחוזים.

מנגד טען הבעל בביה"ד קמא כי בשלב כריתת ההסכם אמרה האישה כי לבעל יש זכות במשק והוא זכאי לקבל דירות או זכויות בדירות, ועל כך השיב לה הבעל כי אף אחד לא עומד לקבל דירה ואם יקבל תוך שבע שנים דירה או זכות בדירה – תקבל עשרה אחוזים, אך ברור שלא קיבל שום זכות בדירה כלשהי ואילו הכספים התקבלו לאחר התקופה הנ"ל.

ביה"ד קמא, אחר שמיעת טענות הצדדים ואחר נתינת נימוקים הלכתיים ובדגש על כך שבמקום שהשטר לא ברור אמרינן 'יד בעל השטר על התחתונה' ו'המוציא מחברו עליו הראיה', החליט כי היות שבין הצדדים הייתה הסכמה שעל פיה חתמו כי התחייבות המשיב היא רק אם יזכה בדירה "בשבע שנים הקרובות לחתימת ההסכם", ברור הוא כי: "לאחר שבע שנים גם לו היה זוכה בזכות לדירה – לאישה לא הייתה זכות לתבוע חלק בזה."

כמו כן כשנכתב בהסכם: "זכות לדירה נוספת או מגרש אחר שיינתן כתחליף" – אין דברים אלה כוללים מתן כסף או שווה כסף:

ברור הדבר כי במקום שכתוב בשטר "אם אקבל זכות לדירה" – אין להכליל בכך כסף או שווה כסף, לא לפי הלשון הרגיל בשטרות ולא בלשון בני אדם. וכבר כתב הסמ"ע (חושן משפט סימן מב ס"ק כח) וזו לשונו: "לפי דעת השומעין. וכן כתב בריב"ש (סימן רז) דאזלינן בשטרות אחר לשון בני אדם – דרכי משה שם." וכן פסקו עוד אחרונים, וכן הוכיחו מדברי החקרי לב בחושן משפט (חלק ב סימן לז).