פרקליטות מחוז חיפה נ' וותד ואח'

גזר דין

הנאשמים הורשעו עפ"י הודייתם בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

3 הנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה בכך שבחודש אוגוסט 2004 ביצעו עבירות של ניסיון לקבל דבר במרמה וקשירת קשר לביצוע העוון, כאשר הניסיון היה להוציא במרמה כספים מחברת הביטוח כאשר היה ברור ומובן מאליו ל-3 הנאשמים שהבקשה שהוגשה לחברת הביטוח היא בקשת כזב ואם אכן חברת הביטוח הייתה משלמת את הסכומים על פי הבקשה מדובר היה בכספי תרמית אשר לא היו מגיעים כלל לנאשמים 2 ו-3.

מקבלת אני את העמדה העקרונית כפי שהציגה ב"כ המאשימה, באשר לחומרת העבירות גם אם בפועל ניסיונם של הנאשמים לא צלח וזאת לאור העובדה המצערת שבתקופה האחרונה ולמעשה מזה מספר שנים חברות הביטוח נלחמות במלוא מובן המילה בנגע של פניות כוזבות אליהן על מנת להוציא מהם כספים אשר לא מגיעים לפונים ובכך למעשה צודקת ב"כ המאשימה שנפגעים המבוטחים אשר משלמים את הפרמיות ואשר מגיע להם לקבל כספים כאשר הם פונים כדין לחברות הביטוח.

חברות הביטוח מוציאים כספים ניכרים על מנת להיעתר את אותם עבריינים אשר מנסים להוציא כספים במרמה ואין לי ספק שגם כספים אלה בסופו של דבר משולמים ע"י המבוטחים אשר פועלים ומתנהלים כדין.

לכן, המסר של ביהמ"ש חייב להיות ברור, מובהק וחד משמעי שיש לעקר את הנגע והדרך היא להשיב עונשים משמעותיים ומרתיעים לא רק על מנת ליתן גמול ולהרתיע את הנאשם הספציפי, אלא גם על מנת להרתיע נאשמים רבים אשר לא יעזו לפנות לחברות הביטוח בפניות כזב.

אמנם לנאשמים 1 ו-2 הרשעות קודמות, אך יש לציין שמדובר בהרשעות מסוג אחר לחלוטין כאשר לנאשם 1 הרשעה אחת בעבירות סמים וצריכה עצמית לאחר ביצוע העבירות על פי כתב האישום ואילו לנאשם 2 שתי הרשעות גם כן בעבירות סמים מלפני מספר שנים ניכר.

מעבר לכך, צודק ב"כ הנאשמים שיש ליתן משמעות וביטוי בעונש לעובדה שהעבירות בוצעו בשנת 2004 כאשר כתב האישום הוגש בשנת 2009 ובסופו של יום הנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה ובכך לקחו אחריות וגם חסכו זמן שיפוטי וזמנם של עדים.

לו העבירות היו מבוצעות בסמיכות למתן גזה"ד אין ספק שהענישה הייתה מחמירה הרבה יותר.

בעניינם של הנאשמים התקבלו 3 תסקירים המתייחסים לנסיבות האישיות של כל אחד מהם, כמו גם, התייחסותם לעבירות ומהתסקירים עולה, כי הגורם הדומיננטי והמוביל היה נאשם מס' 2 כאשר נאשם מס' 1 בזמן ביצוע העבירות היה בן 18 שנה ואילו נאשמת מס' 3 הינה אשתו של הנאשם מס' 2.

גם אם צודקת ב"כ המאשימה שהנאשמים 1 ו-3 לא היו צריכים להיגרר ולבצע את העבירות, שכן לולי הנאשם 1 בעיקר היה נכון לבצע את העבירות, לא ניתן היה לפנות לחברת הביטוח בתביעה הכספית; אזי עדיין יש ליתן משמעות לעובדה שהגורם המוביל והעיקרי הוא הנאשם מס' 2.

על פי התסקירים 3 הנאשמים מנהלים אורח חיים נורמטיבי כיום ואין מעורבות בשנים האחרונות מצד 3 הנאשמים.

לפיכך, במכלול כל הנסיבות לאחר שביהמ"ש שוקל את כל השיקולים הרלבנטיים ועושה את האיזונים הראוים, אני סבורה שיש לאבחן בין הענישה של נאשם 2 לענישה שיש להשית על הנאשמים 1 ו-3 ובמיוחד ששמעתי היום שהנאשם 1 מוכן להתחייב לבצע עבודת של"צ, אם ביהמ"ש יקבע כך במסגרת גזה"ד.

לפיכך, על הנאשמים 1 ו-3 אני גוזרת עונשים כדלהלן:

1.מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והתנאי הוא שכל נאשם לא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירות על הסעיפים בהם הורשע בתיק זה, ויורשע בהם בין בתקופת התנאי ובין לאחריו.

2.תשלום קנס בסך 2,000 ש"ח או 40 ימי מאסר תחתיו.

הקנס ישולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים של 400 ₪ כל אחד החל מיום 15/7/11 ובכל 15 לחודש שלאחריו.

אי תשלום של מי מהתשלומים במועד, יגרור אחריו תשלום יתרת הקנס.

3. הנאשם 1 יבצע עבודות של"צ בהיקף של 200 שעות, עפ"י תוכנית שתוכן עבורו ע"י קצין המבחן ותוגש לאישור ביהמ"ש תוך 30 יום.

הנאשמת 3 תבצע עבודות של"צ בהיקף של 200 שעות במחלקת הספורט בעיריית ג'ת, עפ"י התוכנית שהוכנה עבורה כמצוין בתסקיר מיום 28/2/11.