פרקליטות מחוז דרום - פלילי נ' סיסו

החלטה

בהמשך לדיון שהתקיים בפני ביום 1.8.13 ולאחר שאפשרתי להגנה (בהסכמת המדינה) להגיש ראייה נוספת לתיק המוצגים ולאחר שאפשרתי להגנה לחזור ולחקור את העדה הגב' קמיל שופן בחקירה שהוגדרה ראשית אך בפועל הייתה חקירה נגדית, להלן החלטתי:

נחה דעתי כי אין הצדקה לכל שינוי בהכרעת הדין אשר ניתנה על ידי ביום 31.12.12.

לצורך מסקנה זו בחנתי בקפידה את ההקלטה שהגישה ההגנה וכן את עדותה הנוספת של הגב' קמיל שופן.

שבתי ובחנתי בקפידה רבה את כל המוצגים בתיק זה, קראתי שוב את כל פרוטוקולי הדיונים, קראתי שוב את סיכומי הצדדים ובחנתי בקפידה רבה את הכרעת הדין.

אדגיש כי הכרעת הדין אשר ניתנה, עוסקת בצורה סדורה בשאלת זהות הנוהג ברכב בזמן האירוע התאונתי.

החל מעמוד 3 של הכרעת הדין ועד לעמוד 21 מפרטת הכרעת הדין שלב אחר שלב מדוע מארג הראיות אותו הגישה המדינה מוביל למסקנה אחת, חד משמעית ונטולת ספק סביר כי מי שנהגה ברכב בזמן התאונה הקטלנית הייתה הנאשמת.

אין צורך במסגרת החלטה זו לחזור ולצטט את הערכת הדין בנימוקיה לשאלה זו.

אדגיש רק כי עדותה של הגב' שופן בבית החולים (הגם ששללה נהיגה של אסי ז"ל ברכב וקשרה את הנאשמת לאפשרות של נהיגה ברכב) קיבלה בהכרעת הדין משקל נמוך.

אפנה רק לפסקה הראשונה שבעמוד 7 של הכרעת הדין שם קבעתי את הדברים הבאים:"יחד עם זאת, כפי שנזהר אני במתן משקל מלא או רב להודאת הנאשמת בנ/ 1 כי נהגה ברכב, וזאת בשל מצבה הגופני והמנטאלי הירוד לאחר התאונה, כך גם לוקח אני בערבון מוגבל מאד את

משקלן של עדויותיהן של אלה וקמיל בנ/ 1. גם עדות אלו מן הסתם עברו טאומה קשה במהלך

התאונה עצמה ובהחלט יתכן שנדרש להן זמן כדי לעכל את רצף האירועים של אותו לילה."

אותו משקל זניח יש לתת ללשון התיאורית (בלשון זכר) בה בחרה העדה קמיל לתאר את מהלך הנהיגה לעיתונאי אתו ככל הנראה שוחחה לאחר התאונה.

אני מקבל את הסברה של העדה כי הייתה מבולבלת לאחר התאונה, מה שעולה גם מדרך תיאור התאונה על ידה לעד בנבנישתי.

אדגיש עוד כי ההקלטה אשר הוגשה הינה קטע מתוך ראיון לגביו אין כל מידע מה נאמר לפני או אחרי השניות הספורות שהוגשו לבית המשפט. במצב דברים זה, משקלה של ראייה זו עוד קטן יותר בשל חשש של הוצאת דברים מהקשרם המלא.

יחד עם זאת, ולמרות משקלה הנמוך של ראייה זו, בחרתי במהלך עדותה החוזרת של קמיל בפני להדגיש בפניה את החשיבות של עדותה. ניתנה לקמיל האפשרות להסביר או לשנות את גרסתה הברורה בפני עת העידה ונחקרה נגדית, שם טענה חד משמעית כי הנאשמת הייתה מי שנהגה.

עדה זו הבהירה בצורה ברורה והחלטית כי היא אינה חוזרת בה מעדותה המקורית (לפיה הנאשמת הייתה מי שנהגה ברכב) והסבירה כי ניסוח הדברים בהקלטה נובע ממצבה לאחר התאונה ולא ממידע אחר שברשותה.

שקלתי האם בעובדה כי עדה זו בחרה לתאר את הנוהג בלשון זכר, יש כדי לבסס ספק סביר ביחס לכל סל הראיות שהציגה המדינה.

מאחר והתשובה לשאלת זהות הנהג ברכב נשענת על עדות אמינה בעיני של אלה, עדותה הנסיבתית של שני, עדויות הפרמדיקים שהגיעו לרכב וחילצו ממנו את הבנות שנותרו בו (כולל הנהגת שהיא הנאשמת כפי שתיארה זאת בעדות ברורה הפרמדיקית אסנת), וגם בהתעלם מהודאת הנאשמת עצמה בבית החולים, אין בצילום הקצר שהציגה ההגנה כדי ליצור את אותו ספק סביר שמבקשת ההגנה להראות.

אין כל ראייה הקושרת בצורה פוזיטיבית אדם אחר זולת הנאשמת למצב של נהיגה ברכב בזמן התאונה.