פרץ נ' משטרת ישראל / תחנת מודיעין

החלטה

לפני בקשה למתן צו להחזרת תפוס.

המבקש, מר פרץ סלומון (להלן: המבקש) נתפס ביום 16.1.14 נוהג במונית שמספר רישויה 1902325 (להלן: המונית), בכניסה לעיר מודיעין, כשהוא מסיע ארבעה שוהים בלתי חוקיים. בחקירתו טען המבקש כי הוא ראה אישורים של הנוסעים, וכי היה אמור לקחת את הנוסעים למחסום. כן טען הוא כי המונית אינה בבעלותו.

בסיום חקירתו של המבקש נתפסה המונית בידי המשיבה.

המבקש עתר להחזרת המונית שנתפסה. אין מחלוקת בין הצדדים כי שווי המונית הוא כ-170,000 ש"ח.

בהודעת המשיבה לבית המשפט היא ציינה כי זו הפעם השנייה בה נתפס המבקש. המבקש, כך הוברר, נתפס ביום 6.12.12 נוהג באותה מונית, כאשר הוא מסיע 3 שוהים בלתי חוקיים במונית (להלן: המקרה הראשון). בחקירת המקרה הראשון טען המבקש כי זו הפעם הראשונה בה הסיע שוהים בלתי חוקיים, הביע חרטה וטען שחשב כי יש לנוסעים אישורים. בסיום חקירת המקרה הראשון הוחזרה למבקש המונית.

המשיבה עמדה על כך שהחקירה בתיק הנוכחי הסתיימה וכי שני התיקים יועברו בימים הקרובים ללשכת התביעות לצורך בחינת הראיות והגשת כתב אישום. כן צוין כי בכוונת המשיבה לבקש את חילוטה של המונית אם וכאשר יוגש כתב אישום נגד המשיב.

בבקשתו ובדיון שנתקיים טען המבקש, לעניין העבירה המיוחסת לו, כי קיבל את הקריאה להסעת הפועלים מתחנת המוניות בה הוא עובד. המבקש טען כי הוא ביקש מן הקבלן להציג לו רישיונות של הנוסעים, והלה הראה לו רישיון עבודה לפועלים. ואולם, כאשר הגיעה המונית למחסום במודיעין, בדקו השוטרים את הנוסעים והתברר כי תוקף הרישיון פג יום קודם לכן. המבקש הצהיר לעניין זה כי למיטב זכרונו וידיעתו, הקבלן הראה לו רישיון תקף.

המבקש עמד על כך שהינו נכה מילדות כתוצאה ממחלת הפוליו ומוגבל בניידותו. המונית, כך הבהיר, משמשת אותו הן לפרנסת משפחתו, לרבות נכדיו מבתו המנוחה, והן לצרכי ניידותו האישית. המבקש ציין כי הוא מצוי בהליכי פשיטת רגל, כי אין לו חסכונות וחשבונות בנק וכי אין לו ממי ללוות כספים.

המשיבה מצידה עמדה על כך שהמבקש חזר על העבירה פעם שנייה בתוך 13 חודשים, ואף השתמש באותו אמצעי (באותה מונית). נציג המשיבה הדגיש כי המבקש טען תחילה כי המונית אינה שלו, אך לאחר חקירה התברר כי מדובר במונית בבעלותו.

בדיון שנערך ניתנה הסכמת המשיבה לשחרור המונית. נציג המשיבה ביקש כי יקבעו תנאים שיאפשרו לחלט את הרכב, וכן עתר הוא להפקדה משמעותית, נוכח שוויה הגבוה של המונית.

בנו של המבקש, שהגיע עמו לדיון, הציע להפקיד סכום של 2,000 ש"ח ואף הסכים בתחילה לשמש כערב למבקש, אולם בהמשך חזר בו מהסכמתו לשמש כערב. נציג המשיבה ביקש כי נתון זה יובא בחשבון.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי ניתן לאזן בין תכליות התפיסה והאינטרס הציבורי מחד, לבין זכויות היסוד של המבקש מאידך, באמצעות שחרור המונית בתנאים, אשר מידת פגיעתם בזכות קניינו של המבקש במונית תהא פחותה, ואשר יהיה בהם כדי להבטיח את האפשרות לחילוטו העתידי של הרכב.

כידוע, מקום בו תכלית התפיסה היא חילוט, יש טעם בהצבת תנאי של ערבות כספית התואם את ערכו של החפץ המשתחרר מתפיסה (בש"פ 342/06 חברת לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.3.06). תכלית הטלת הערבויות בשחרור רכב תפוס הוא "הבטחת האפשרות לחילוטו העתידי של הרכב" (בש"פ 5550/08 חי שמעון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). על כן, כי "יש צורך בקביעת סכום הפקדה משמעותי אשר יוכל להבטיח את חילוטו העתידי של הרכב" (שם, בסעיף 6 לפסק הדין). סכום הפקדה של כ- 30% משווי הרכב, כך נפסק, הוא סביר (בש"פ 3616/11 זגורי נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל (24.5.11); ב"ש 6159/01 אבו עמר נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 817, 828-830 (2001); בש"פ 3120/06 מדינת ישראל נ' פרץ (טרם פורסם, 9.8.06)).

עם זאת, בקביעת גובה הערבויות במקרה דנן הבאתי בחשבון גם את העובדה שהמונית משמשת את המבקש לצורך משלח ידו; את נכותו של המבקש ואת העובדה שהמונית משמשת לו כרגליו; וכן את מצבו הכלכלי של המבקש (הגם שלא הוכח במסמכים או בראיות כלשהם).

לאור כל אלה, הגעתי למסקנה כי יש להורות על החזרת הרכב למבקש בכפוף לתנאים המגבילים הבאים:

המשיב ימציא אישור מחברת הביטוח שמבטחת את המונית בביטוח מקיף, ולפיו בכל מקרה של הפעלת פוליסת הביטוח, יועברו מלוא תגמולי הביטוח לקופת בית המשפט עד להחלטה אחרת.

יירשם עיקול על הרכב, במשרד הרישוי, לטובת המדינה.

נאסר על המבקש למכור את הרכב או להוציאו מרשותו.

תיחתם ערבות על ידי צד ג', שזהותו תאושר על-ידי המדינה, על סך של 50,000 ש"ח, להבטחת ההתחייבויות לעיל.