פרץ נ' מילגרום ואח' - פסקדין

החלטה

בפניי בקשה ליתן צו להמצאת המרשם הפלילי של המשיב.

לטענת המבקשת, גילוי המרשם הפלילי נדרש לברור מהימנותו של המשיב. העובדה כי על המשיב הושתו 7 חודשי מאסר בעקבות האירוע נשוא כתב התביעה וכן 17 חודשי מאסר בגין אירוע המאוחר

לביצוע העבירה בתיק זה, יש בה כדי להקטין באופן ניכר את היקף תביעתו ולאיינה לחלוטין. יש במרשם הפלילי בכדי ללמד על דפוס התנהגותו של המשיב קודם לאירוע ולאחריו ומכך ניתן להסיק על היעדר יכולת השתכרותו לעבר ולעתיד.

המשיב בתגובתו התנגד למתן הצו, וטען כי יש בדבר על מנת ליצור תמונה מעוותת של המשיב כיום.

ראשית יש לבחון את רלוונטיות המרשם הפלילי בענייננו. ככל שאין רלוונטיות למרשם הפלילי, דין הבקשה להידחות. היה ויימצא כי המידע נדרש וענייני בנסיבות התיק דנן, יש לבחון את חיסיונו של המרשם הפלילי – באם המדובר הוא על חיסיון מוחלט או יחסי. רק אם יתברר כי החיסיון הוא יחסי, יהא על בית המשפט לשקול את האינטרסים הנוגדים ולהכריע בין העדפת החיסיון או הגילוי.

בתא (חי) 688/02 החסוי משה בן הרואה נ' טארק בדיר (פורסם במאגרים) נקבע מפי כב' השופט י' עמית ("עניין בן הרואה"):

"הגישה לגילוי מסמכים היא ליברלית. גם מסע דיג של מסמכים אצל היריב אינו אסור, ובלבד שהדיג יהיה קשור לתביעה גופא, ולא נועד לדוג במי היריב לצורך תביעה אחרת או לצרכים אחרים.

כך נאמר בפרשת אזולאי לעיל :

"גילוי מסמכים משתרע על כל "המסמכים הנוגעים לעניין הנדון" (תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984). על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נשוא התובענה … נמצא, כי הרלבנטיות של מסמך לעניין גילויו רחבה יותר משאלת קבילותו במשפט. הרלבנטיות לצורכי גילוי היא במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים. מסמך שיש בו כדי לסייע לקו חקירה הוא רלבנטי. לעומת זאת, מסמך שאין בו כדי לחזק טענה או להחלישה, וכל כולו לא בא אלא "לדוג" בענייניו של בעל דין, אין לגלותו (ראה ע"א 40/49 כיאט נ. כיאט, פ"ד ג' 159, 162). ודוק: לעתים אין בעל דין יודע מהם המסמכים שבידי הצד שכנגד. דרישה לגילויים של אלה אינה מהווה "דייג" אסור. "'הדיג' אינו מעשה פסול, אלא אם כן כוונת המבקש היא למצוא חומר שלא לצורך המשפט התלוי ועומד, כי אם לאסוף ראיות להכנת משפט אחר, או למטרה אחרת. ואילו מסמכים מזיקים או מועילים, לצורך המשפט התלוי ועומד, שייכים לעניין, והחיפוש אחריהם אינו 'דיג'. הנטיה המודרנית היא לקולא דוקא" (זוסמן, סדר הדין האזרחי (ש' לוין עורך, מהדורה שישית, 1991) 406)" (הדגשה שלי – י.ע.). "

הנני סבורה המידע במרשם הפלילי של המשיב הינו רלוונטי לברור התובענה.

סעיף 3 לחוק המרשם הפלילי, ותקנת השבים, התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק המרשם הפלילי") קובע כלהלן :

"המרשם יהיה חסוי ולא יימסר מידע ממנו אלא לפי חוק זה".

סעיף 5 לחוק המרשם הפלילי, מתיר למשטרה למסור מידע מן המרשם לרשויות ולבעלי תפקידים, המנויים בתוספת הראשונה לחוק. סעיף י' לתוספת הראשונה, מתיר מסירת מידע לבית משפט או לבית דין באחת מאלה :

"(1) הגילוי הוא מהותי לנושא הדיון;

(2) הגילוי נדרש לבירור מהימנותו של עד ובעל דין ביקש את הגילוי"

מהוראה זו ניתן ללמוד כי לבית המשפט סמכות להורות על גילוי המרשם הפלילי, בכפוף לנושא הרלוונטיות.

מאחר ונקבע כי המידע במרשם הפלילי רלוונטי לענייננו, הרי שעל אף חסיונו ניתן להורות על גילוי, מכאן ניתן לקבוע כי חיסיון המידע הוא חיסיון יחסי ולא מוחלט.

באשר לאינטרסים הנוגדים בין חיסיון המידע לגילוי האמת, יש להידרש למיהות הצד כנגדו מתבקש הגילוי. מאחר ומתבקש גילוי פרטי בעל דין התובענה, הרי שאינטרס גילוי האמת גובר על הגנת הפרטיות.

יפים דבריה של כב' השופטת דורנר ברע"א 8551/00 אפרופים נ. מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 102 בעניין זה: