פרץ נ' מדינת ישראל

החלטה

1.המבקש עותר לביטול החלטת קצין משטרה לפסול את רישיון הנהיגה שלו, פסילה מנהלית למשך 30 ימים, וכן לאסור את השימוש ברכבו למשך תקופה של 60 ימים, זאת לאורו של חשד כי המבקש שהינו נהג חדש שטרם מלאו לו 21 שנים, עבר עבירה של הסעת 4 נוסעים ללא נוסע מלווה, עבירה לפי סע' 12 א' 2 לפקודת התעבורה.

2. כעולה מחומר הראיות, שוטרת שנהגה בניידת סמויה הבחינה ברכב בו נהג המבקש. השוטרת סימנה לנהג לעצור, ולאחר שבדקה את הרישיונות של הנהג והנוסעים נמצא כי המבקש הינו נהג חדש, יליד 1993, וכי ברכב אין מלווה כדין. הנוסע הבוגר ביותר מבין הנוסעים ברכב היה בן 22 שנים.

השוטרת לא ציינה בדו"ח את זהות הנוסעים ברכב, לא ציינה את מספר תעודת הזהות של הנוסעים, מספר רישיון נהיגה שלהם, וכתובת מגוריהם.

3.בדיון בפני טען ב"כ המבקש, כי המבקש נהג ברכבו כאשר לצידו יושב מלווה כדין, המבקש הגיש תצהיר של המלווה אשר סומן נ/2 .

הנוסע המלווה הגיע גם לביהמ"ש ונחקר ע"י ב"כ המאשימה על תצהירו, וב"כ המבקש טען כי כאשר הופיע המבקש לשימוע בפני קצין המשטרה ציין שהיה עימו מלווה.

כמו כן, מציין ב"כ המבקש כי השוטרת לא ציינה את מספרי תעודות הזהות של היושבים ברכב.

4.ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. מציין כי מדובר בנהג חדש שצבר לחובתו 2 הרשעות קודמות. מציין כי מדובר בעבירה שנייה מסוג זה. מגיש דו"ח מיום נובמבר 2011 בגין עבירה זהה (עליה טרם נשפט המבקש) אשר סומן ת/1.

5.ב"כ המבקש התנגד להגשת ת/1. הליך של שימוע הינו הליך מנהלי. בהליך שכזה רשאי קצין המשטרה לשקול ראיות מנהליות גם אם אלה אינן עומדות במבחן הפורמאלי של קבילות, על כן הוא היה רשאי לשקול כתב אישום נוסף שהוגש כנגד המבקש גם אם המבקש טרם הורשע, ובנסיבות אלה מובן כי בית המשפט רשאי לעיין בחומר הראיתי הרלבנטי גם כן.

6.סמכות הפסילה ואיסור השימוש, המוקנות לקצין המשטרה, מותנית בכך כי אכן קיימות ראיות לכאורה כי הנהג עבר עבירה של הסעת 4 נוסעים ללא נוסע מלווה. מעיון בחומר הראיות ובתיק החקירה שהוצג בפני, עולה שאכן קיימות ראיות לכאורה לכך שהמבקש עבר עבירה של הסעת 4 נוסעים ללא נהג מלווה, אך עוצמתן נמוכה.

7.כאשר קצין המשטרה מחליט לפסול רישיון נהיגה או לאסור שימוש ברכב, עליו לבדוק את מכלול הראיות בתיק.

8. לא ניתן להסתפק בכך שמבחינה פורמאלית קיימות ראיות לכאורה, אלא צריך לבחון מהי העוצמה של הראיות הגלומות בדברים שנרשמו בדו"ח ע"י השוטרת מול שאר הראיות.

9.במקרה זה, ברור שניתן וצריך אף לייחס משקל לדברי השוטרת שנמסרו בדו"ח שהוכן על ידה, אך אל מול זאת יש גם לשקול את העובדה שהנהג טוען שהיה לו מלווה.

טענה שנתמכת בזה שהמלווה גם הגיע לבית המשפט ומסר עדות.

10. כל זאת, כשיש לקחת בחשבון שהשוטרת לא רשמה את פרטי הנוסעים, ועל כן לא ניתן לדעת מהדו"ח את זהותו של מי שישב ליד הנהג, ושימש לכאורה כנהג מלווה.

11.גם אם מהדו"ח עולה מסקנה של השוטרת שמר בנימין טלקר לא היה ברכב, לא עולה מהדו"ח גירסה פוזיטיבית לגבי מי שאכן נכח ברכב.

12.כל אלה הם נתונים שקצין המשטרה היה צריך לשקול טרם פסילת רישיון הנהיגה והשבתת הרכב.

13.קצין המשטרה יכול היה לבקש מהנהג את פרטי הנוסע המלווה או לזמן את המלווה למתן עדות בפניו. קצין המשטרה יכול היה גם לזמן את השוטרת למתן עדות.

14.בהחלטת הקצין על הפסילה, אין ביטוי לכל מלאכת השקילה שנוגעת לחומר הראיות.

קצין המשטרה ניגש מיד לדון בחומרת העבירה והמסוכנות לציבור. בהליך השימוע אין אפילו רמז לכך שהקצין התייחס לחומר הראיות, ולטענות המבקש לגבי העובדה כי לא נעברה עבירה.