פרץ השכרת רכב בע"מ נ' אברהם ואח'

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' הרשמת הבכירה ורדה שוורץ) בתא"מ 49434-12-17, מיום 14.5.2019 לפיו נדחתה תביעת המערערת נגד משיב 1 ונגד משיבה 2, שנגדה הגיש משיב 1 הודעה לצד שלישי.

הרקע העובדתי כמעט אינו שנוי במחלוקת. המערערת עוסקת בהשכרת כלי רכב. בתאריך 15.11.2016 נחתם בין משיב 1 למערערת הסכם, לפיו שכר ממנה רכב מסוג מאזדה ליום אחד תמורת 290 ₪. בהמשך הוארך משך השכירות עד 20.11.2016. להבטחת התחייבויותיו על פי הסכם השכירות, חתם משיב 1 על שטר חוב לפקודת המערערת.

המשיב אשר הועסק כטבח במסעדה, החנה את הרכב ביום 17.11.2016 סמוך למסעדה בה הועסק. באותו לילה התפתחה מהומה במסעדה, אשר במהלכה נדקר אדם למוות. בעקבות האירוע, סגרה המשטרה את הזירה ותפסה גם את רכבה של המערערת לצורכי חקירה.

המשיב ובעל המסעדה נעצרו אף הם לחקירה, והמשיב שוחרר ביום 26.11.2016 למעצר בית.

בדיון המעצר ביקש המשיב לשחרר את הרכב, אך המשטרה סירבה בטענה כי הוא עדיין בבדיקה. הרכב הוחזק על ידי המשטרה עד 12.1.2017 ושוחרר לידי המערערת.

העילה לתפיסת הרכב והחזקתו היתה פגיעה שבוצעה על ידי מאן דהוא במצלמות האבטחה במסעדה, והמשיב אשר נמלט מזירת האירוע נחקר בקשר לכך.

אין חולק, כי המשיב לא היה מעורב באירוע הדקירה, ועד עצם היום הזה לא הוגש נגדו כתב אישום בשל החשד להשמדת ראייה ושיבוש הליכי חקירה. אמנם, תיק החקירה טרם נסגר מאחר שהאשם ברצח לא הועמד לדין, אולם נראה כי למשיב אין כל קשר להתרחשות.

על פי הראיות שהוצגו בבית משפט קמא ב- 28.12.2016, לאחר בחינת נסיבות המקרה, הוחלט על שחרורו של הרכב אלא שההודעה על החלטת השחרור נמסרה למעסיקו של המשיב, ורק לאחר שהמערערת ערכה בירורים ופנתה לגורמים שונים בשאלות בענין זה, נמסר הרכב לידה.

ההליך בבית משפט השלום נפתח בהגשת בקשה לביצוע של שטר החוב עליו חתם המשיב, אשר הסכום שמולא בו היה 23,600 ₪ שחושב כדלקמן:

290 ₪ x 51 ימים = 14,370 ₪.

לסכום זה התווסף חיוב עבור ימי שבת בסך 640 ₪ ו- 7,867 ₪ קנס בגין אי החזרת הרכב במועד.

לאחר שהתקבלה התנגדותו של המשיב לביצוע השטר, הוגשה על ידו הודעת צד ג' נגד המדינה.

בפסק דינה, הדוחה את התביעה (למעט חיוב ב- 303 ₪ עלות גרירת הרכב מהמשטרה), קבעה כב' הרשמת כי ביצוע החוזה סוכל ונמנעה ממשיב 1 היכולת להשיב את הרכב ולפיכך, לא הפר את חוזה השכירות בהסתמך על הוראת סעיף 18(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970.

(להלן: "חוק החוזים תרופות)".