פרס נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לבטול פסילה מנהלית שניתנה ביום 14.4.13, בגין נהיגה במהירות של 164 קמ"ש, מקום בו המהירות המותרת הינה 90 קמ"ש.

טיעוני הצדדים

המבקש טען בבקשתו ובדף טיעונים שהגיש שלל טענות ביחס לכשלים ראייתיים. בנוסף טען כי המבקש נוהג מזה כ-14 שנה, כי איננו מסכן את שלום הציבור וכי הוא זקוק לרשיונו לצרכי עבודתו.

ב"כ המשיבה טען כי קיימות ראיות לכאורה, וכי קיימת מסוכנות הנובעת מהמהירות הגבוהה, המהווה זרז לתאונות דרכים ואף מחמירה את תוצאותיהן, וכן מעברו של המבקש.

דיון והכרעה

אתייחס להלן לטענות ההגנה ביחס לראיות לכאורה:

"המדידה בוצעה ממרחק של כ-300 מטר".

מטופס ההפעלה עולה כי המדידה בוצעה ממרחק של 273 מ', המצוי בטווח המותר.

המבקש נסע בנתיב השמאלי מבין שניים ולימינו, במקביל אליו, נסעו לפחות 4 כלי רכב, כך שלא ניתן לייחס את המהירות שנמדדה דווקא למבקש.

השוטר מציין בפרק נסיבות המקרה כי היו שני כלי רכב בנתיב הימני, וכי המבקש נסע בנתיב השמאלי, בו היה בודד. אם אכן היה בודד בנתיב זה, וכלי הרכב האחרים (שניים או ארבעה או יותר) נסעו מימינו ובמקביל לו, ישנה אפשרות סבירה שיהיה קו ראייה נקי בין השוטר לרכב המבקש. בירור השאלה לעומקה, ייעשה במסגרת ההליך העיקרי.

לא נרשם היכן עמד השוטר ואם היה סטטי.

מדובר במכשיר מסוג ממל"ז, המופעל במצב סטטי. השוטר ציין מפורשות בדוח את מקום עמידתו. כביש 77, ק"מ 73, בכניסה ל"קדמת גליל".

לא נרשם האם השוטר היה בתוך הניידת או מחוצה לה בעת ההפעלה.

פרט זה אכן לא נרשם. לטעמי, בירורו ייעשה בחקירתו הנגדית של השוטר, ואין לאי ציון עובדה זו השלכה על עוצמת הראיות הלכאוריות.

"נקלט על מהירות 164 קמ"ש אז מדוע רשם 169? ניתן לראות בבירור את ההבדל בין הספרה 9 לספרה 4".

אם כוונת המבקש הינה כי "נקלט" במהירות של 169, הרי שבוצעה ההפחתה המקובלת של 5 קמ"ש, כך שהמהירות המיוחסת למבקש בכתב האישום נמוכה ב-5 קמ"ש מהמהירות הנמדדת. אם כוונתו הפוכה, כפי שעולה מן הפשט של דבריו, הרי שיש להעלות שאלה זו במהלך חקירתו הנגדית של השוטר במסגרת ההליך העיקרי ולא בשלב זה, בו רישומו של השוטר מהווה ראייה לכאורה.

"לא רושם שכיוון למספר או למרכז הרכב כנדרש", תוך הפנייה לתת"ע 3077-02-11.

בדוח ההפעלה סעיפים קטנים (ג) ו-(ד) צויין כי כך בדיוק נעשה.

"הנאשם הכחיש מהרגע הראשון".