פרס ואח' נ' ריהוט לי עיצובים

פסק דין

רקע וצדדים

1.התובעים רכשו מהנתבע 1 (להלן: "החנות") מיטה מתוצרת הנתבעת 2 (להלן: "היצרן").

2.התובעים טענו כי המיטה, שנרכשה ביום 06.01.12 וסופקה בחודש מרץ 2012, חרקה והרעישה מהיום הראשון, חריקות שהלכו והחמירו ובגינן פנו מספר פעמים לחנות בבקשה לטפל בבעיה, אך זו לא טופלה. באמצע חודש יולי 2012 פנו התובעים ליצרן במכתב בדרישה לתיקון המיטה החורקת, והבהירו כי בהעדר תיקון ידרשו החלפת המיטה כולה. בסוף אותו חודש שלחו התובעים מכתב נוסף ליצרן שם נרשם כי הגיע נציג היצרן לבדוק את המיטה, טען שתחתית המיטה הותקנה הפוך ולא חוברה וחוזקה כראוי ולכן חרקה – והוא פירק את תחתית המיטה ו"סידר" את הליקוי.   לפי הנטען באותו מכתב, אותו טיפול שנעשה לא פתר את הבעיה והמיטה חורקת מאד עם כל קימה ממנה.

3.התובעים הגישו תביעה בבית משפט  לתביעות קטנות באריאל, והתביעה נמחקה בשל העדר סמכות לבית המשפט באריאל לדון בתביעה. התובעים חזרו והגישו את התביעה בבית משפט זה.

4.בכתב ההגנה טענה החנות  כי האחריות לתקינות המיטה היא של היצרן בלבד "וכל קשר בין התובע לנתבע לא קיים". כל הטענות הוכחשו ונטען כי לאחר הגשת התביעה באריאל, אסור היה להגיש את התביעה מחדש ויש לדחותה על הסף.

5.בדיון הראשון שהתקיים בתיק זה ביום 02.04.13, הסכימו הצדדים כי בעל החנות יהיה הנתבע במקום בית העסק, וכי החנות תדאג לתיקון המיטה כך שתפסיק לחרוק, וזאת בתוך 21 יום, ובנוסף הוסכם על פיצוי לתובעים בדמות של כריות ויסקו. לאחר הודעת התובעים כי הגיע לביתם נציג היצרן והפך את הדיקטים החורקים בבסיס המיטה, לא נפתרה הבעיה, וכי למרות שנאמר להם שיגיעו פעם נוספת כדי לתקן את המיטה לא תואם עימם ביקור נוסף של נציג היצרן. בשל הודעה זו, נקבע מועד נוסף לדיון.

6.הדיון שנקבע תחילה יום 29.05.13 נדחה בשל הסכמת הצדדים לאפשר ניסיון נוסף לתיקון המיטה, ובדיון ביום 05.06.13 הסכימו הצדדים לצירוף היצרן כנתבע נוסף

 במעמד הדיון, הוסכם כי היצרן יקבל הזדמנות נוספת להחלפת משטח המיטה, ותינתן לתובעים אחריות של שנה מיום ההחלפה לשימוש במיטה ללא רעשים חריגים. עוד הוסכם כי התובעים יוכלו להודיע לבית המשפט באם לדעתם החלפת המשטח לא פתרה את הבעיה.

באותו דיון העידה התובעת והבהירה כי פניותיה לחנות בתקופה הסמוכה לאספקת המיטה לא תועדו על ידה, אך פרטי היצרן נמסרו לה על ידי החנות, שכן אלמלא פניותיה לא היתה יודעת מיהו היצרן. עוד טענה התובעת בעדותה, כי גם אם החריקות יפסיקו בשל התיקון האחרון, היא עומדת על זכותה לקבל פסק דין בנוגע להוצאות המשפט ועוגמת הנפש שנגרמה להם.

7.בסיום הדיון ניתנה החלטה לפיה התובעים יגישו הודעה לבית המשפט אם נפתרה בעיית החריקות, ולאחר קבלת ההודעה, יינתן פסק דין על בסיס טענות הצדדים.

ביום 19.06.13 הוגשה הודעה על פיה ביום 09.06.13 הוחלף המשטח החורק באחר, והמצב רק החמיר בשל כך. התובעים ביקשו לקבל את התביעה, ולפסוק לטובתם הוצאות משפט גם בגין ההליך הקודם שנוהל בבית המשפט באריאל.

דיון והכרעה

8.    לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה כנגד שני הנתבעים, הכל כפי שיפורט להלן.

 אחריות החנות

9.תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), התשס"ו - 2006, קובעות בסעיף 2 את אחריותו של יצרן (ובהעדרו, של המוכר) לתקן "כל קלקול שנתגלה בטובין במהלך תקופת האחריות, בלא תמורה" או להחליף פריט טובין ללא תמורה, אלא אם "הוכיח היצרן כי מקור הקלקול בנזק מכוון שגרם הצרכן".

10.התרשמתי מעדותה של התובעת, לגבי הקושי לעשות שימוש רגיל וסביר במיטה, והיא מהימנה בעיני. התובעת טענה כי לא היתה יודעת מיהו היצרן אלמלא פניותיה לחנות לאחר קבלת המיטה כאשר הבינו שהחריקות לא נפסקות, ולחנות לא היתה תשובה לטענה זו. בשל כך אני מקבלת את הטענה כי פנתה לחנות טלפונית מספר פעמים לפני פנייתה בכתב ליצרן – ועובדת פניות אליה פורטה גם במכתב הראשון ליצרן, מיום 17.07.12 - וכי לא קיבלה את פרטי היצרן יחד עם המיטה או במועד אחר לפני כן.

11.לא הוצגה בפני תעודת האחריות של היצרן שהיתה אמורה להימסר לתובעים עם הרכישה ו/או במועד אספקת הריהוט. לפיכך, אני מקבלת את טענת התובעים כי תעודה כזו לא סופקה להם עד היום. בכך הפרה החנות את חובתה למסור לרוכשים תעודת אחריות.

12.אינני מקבלת את טענת החנות להעדר יריבות: כאמור בסעיף 5 לעיל, החנות קיבלה על עצמה לתקן את המיטה כדי להביא להפסקת החריקות, ובכך יש משום ויתור על הטענה להעדר יריבות.

13.אני דוחה גם את הטענה כי בשל התביעה שהוגשה באריאל, יש לדחות את התביעה דנן על הסף. התביעה בהליך הקודם נמחקה בשל חוסר סמכות, ולא נדונה לגופה ואף לא נדחתה, ולפיכך אין מניעה לקיים הליך זה לאחר שהתביעה הוגשה בשנית לבית משפט מוסמך.