פרנקפורט נ' מיראי ואח'

החלטה

לפניי בקשה למתן סעדים זמניים, במסגרתה עתר המבקש לסעדים הבאים:

למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים 1 ו-2 או מי מטעמם לבצע דיספוזיציה בנכס המצוי ברח' רוגוזין 19/2 אשדוד, הידוע כגוש 2077 חלקה 106 תת חלקה 96 (להלן: הנכס) ו/או להתקשר בעסקת מכר צד ג' בעניינו, עד למתן פסק דין בתובענה.

לקבלת צו עשה, אשר יחייב את המשיבים 1 ו-2 לאפשר לו להתקשר בהסכם להשכרת הנכס לצד ג', כאשר סך של עד 3,000 ₪ שיתקבל מהשכרת הנכס יועבר לכיסוי חוב משכנתא של המשיבים 1 ו-2 למשיב הפורמאלי, והיתרה תחולק באופן שווה בין המבקש והמשיבים 1 ו-2.

לטענת המבקש, ביום 3.2.10 נחתם בינו לבין המשיבים 1 ו-2 הסכם שיתוף במקרקעין בנוגע לנכס (להלן: ההסכם), והמשיבים 1 ו-2 הציגו בפניו מצג שווא, לפיו הוא יהא בעל מחצית הזכויות בנכס, אך לא גילו לו כי ביום 3.1.10 נרשמה הערת אזהרה על הנכס מטעם המשיב הפורמאלי.

לטענתו, הוא מילא את חלקו בהסכם ושילם למשיבים 1 ו-2 את מלוא התמורה הנקובה בהסכם, היינו, סך של 250,000 ₪.

עוד טען המבקש, כי ביום 16.6.10 הגיע לידיו מכתב התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים והליכי מימוש הנכס ששלח המשיב הפורמאלי למשיבה 1 ולערבים, לאור פיגור בתשלומי המשכנתא הנכס.

בשלב זה, ניסה לברר את העניין מול המשיבים 1 ו-2 וכן ביקש לדעת מדוע הנכס טרם הושכר על ידם, אך הם התחמקו ממתן תשובות, עד שבסופו של דבר הוא החל בעצמו לחפש שוכר לנכס.

לטענתו, לאחר שמצא שוכר פוטנציאלי והתקשר עימו בהסכם שכירות, גילה כי בסמוך ליום 14.7.10 החליפו המשיבים 1 ו-2 את המנעולים בדלת הכניסה לנכס, ועל כן התעורר חששו כי הם מתכוונים לבצע עסקה בנכס שלא בידיעתו, ובכך ישנו את הסטטוס קוו עוד טרם הדיון בתובענה.

ביום 18.7.10 ניתן צו ארעי במעמד צד אחד לגבי סעיף א' (צו מניעה זמני) בלבד, ע"י סגן הנשיא, כבוד השופט אריאל חזק, ונקבע דיון דחוף בפניי בעת תורנותי בפגרה.

המשיבים 1 ו-2 טענו בכתב התגובה, כי יש לדחות את הבקשה בשל העדר סמכות של בית משפט זה, שכן בהסכם נקבע כי כל חילוקי דעות בין הצדדים בקשר עם הנכס יופנו להכרעת בורר מטעם לשכת עורכי הדין.

עוד העלו המשיבים 1 ו-2 טענות רבות כנגד אופיו ויושרו של המבקש, וטענו כי המבקש מנסה להשתלט על הנכס ולמכרו באופן פיקטיבי, במרמה ובתחבולה, תוך שימוש באמצעים פסולים והעזרות בגורמים פליליים.

לטענת המשיבים 1 ו-2, המבקש הציג עצמו כמומחה להשבחת נכסים והציע להשקיע בנכס ולהשביח אותו בכדי שיימכר בסכום גבוה, והם הבהירו לו במעמד החתימה על ההסכם כי מדובר בנכס עסקי, החב במיסים, וכי קיים חוב משכנתא ואף הוטל עיקול על הנכס, אך הדבר מצוי בטיפול.

עוד טענו המשיבים 1 ו-2, כי המבקש לא עמד בכל התחייבויותיו הכספיות על פי סעיף 7 להסכם, לרבות חלקו בתשלומי המשכנתא של הנכס, וכי בנוסף הוא גרם לנזקים ממשיים בנכס.

לטענתם, הסכם השכירות בו התקשר המבקש בקשר לנכס, הוא הסכם פיקטיבי, שנערך ללא ידיעתם ו/או הסכמתם, והכל במטרה להשתלט על הנכס.

עיון בהסכם שנכרת בין הצדדים מעלה, כי המשיבה 1 הינה הבעלים הרשום ובעלת החזקה הייחודית והבלעדית בנכס, וכי הצדדים הסכימו להתחלק בזכויות השימוש והחזקה בנכס, למטרה עסקית.

עוד עולה מן ההסכם, כי חוב המשכנתא למשיב הפורמאלי, צויין במפורש במספר סעיפים.

בנוסף, הוסכם בין הצדדים, בסעיף 8.2 להסכם, כי המשיבים 1 ו-2 מתחייבים "לא למכור את הנכס ולא לעשות כל פעולה על הנכס ולהסיר כל עיקול מיידי...".

וכן, כאמור בטענות המשיבים 1 ו-2, הוכנס להסכם סעיף 10 המפנה את הצדדים לבוררות בכל מקרה של חילוקי דעות בנוגע לנכס או להסכם.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 1.8.10, חזרו הצדדים על טענותיהם.