פרנקל פורת נ' קולירין - פסקדין

החלטה

בפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטתי מיום 7/1/13 במסגרת נדחתה התנגדות אשר הוגשה על ידי המבקשת לביצוע שטרות וזאת, נוכח מחדלה מהפקדת פיקדון כספי בהתאם להחלטותיי מיום 16/10/12 , במסגרתה הותנתה רשות להגן בהפקדת ערובה כספית וכן, מיום 2/12/12 , במסגרתה הוארך , באופן חלקי, המועד לביצוע ההפקדה כאמור .

לטענת המבקשת הואיל והגישה ערעור על החלטתי האמורה לבית המשפט המחוזי, הרי שיש לעכב הליכי ההוצאה לפועל אשר חודשו נוכח החלטתי דלעיל.

הבקשה הועברה לתגובת המשיבה ותגובתה לתשובת המבקשת.

לאחר שעיינתי בבקשה ,בתגובה ובתשובה , לא מצאתי להיעתר לבקשה ולהלן יפורטו טעמי.

נקודת המוצא הינה כי עצם הגשת ערעור על החלטתו של בית המשפט אינה מעכבת את ביצועו (ראה תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד – 1984, וכן, ע"א 5925/06 אלי בלום נ' אנגלו סכסון סוכנות לנכסים ישראל 1992 (1996) (להלן:"פסק דין אלי בלום" ).

בהתאם לפסיקה החלטה על עיכוב ביצועו של פסק דין תינתן בהתקיים שני תנאים מצטברים – האחד – כי המבקש יראה כי לא ניתן לשלול את סיכויי הערעור והשני – כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב הביצוע .

בהחלטת בית משפט העליון בענין אלי בלום דלעיל נקבע על ידי בית המשפט כי :" במאזן זה, שיקול מרכזי הוא היכולת להשיב את המצב לקדמותו, אם לא יינתן עיכוב ביצוע והמבקש יזכה בערעור. " זאת ועוד, בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי במקרה בו מאזן הנוחות :" מביאנו למצב בו כפות מאזניים מעוינות, או קרובות לכך. במצב זה, תהא הכף נוטה לטובת המשיבה, בשל היותה הצד הזוכה בפסק דין (ראו ע"א 1564/06 בן זאב נ' בן עמי, ניתנה ביום 20.7.06). "

זאת אף זאת, אין חולק כי מדובר בפסק דין כספי אשר , בהתאם לפסיקה אינו נמנה עם אותם עניינים חריגים לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע באשר , בדרך כלל פסק דין כספי הינו הפיך על דרך ההשבה ומשכך, רק במקרה בו יוכיח המבקש כי באם יזכה בערעור לא יהיה בידי המשיב להשיב את סכום פסק הדין , ישקול בית המשפט להיעתר לבקשה (ראה ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.ר.ב.) פ"ד נו (4) 178, ע"א 9296/03 אהרוני נגד מנשה פ"ד נח(2) 301).

מן הכלל אל הפרט :

אפתח ואציין כי לטענת המשיבה דין הבקשה להידחות על הסף מהטעם שהמבקשת לא צירפה תצהיר. אין ממש בטענה – התצהיר קיים במסגרת נספחי הבקשה.

זאת ועוד, לצרכי הדיון בבקשה אצא מנקודת ההנחה כי למבקשת סיכויי בערעורה וזאת, הגם שלטעמי היה מקום לחייב המבקשת בערובה להוצאות, בהינתן כי במסגרת חקירתה הנגדית התברר כי סיכויי התנגדותה הינם קלושים ובנוסף, היה מקום להורות על חידוש הליכי ההוצאה לפועל וזאת, לאחר שהמבקשת לא קיימה החלטתי , על אף אורכה אשר ניתנה לה לעשות כן.

יחד עם זאת, לגופם של דברים הנני סבורה כי אין מקום להיעתר לבקשה וזאת, הואיל והמבקשת לא הראתה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. כך, המבקשת לא טענה וקל וחומר שלא הראתה כי במקרה בו תזכה בערעורה- בנסיבות הכרוכות במשיבה- יקשה עליה לקבל את כספה בחזרה וכל טענותיה התמקדו בכך שמצבה הכלכלי הינו קשה ומשכך, יקשה עליה לשאת בתשלום פסק הדין. בטענותיה אלו של המבקשת אין די באשר גם לו אמנם יש ממש בטענותיה, הרי שתוכל להביא טענותיה האמורות במסגרת תיק ההוצאה לפועל וזאת, במסגרת בקשות לצו תשלומים, חקירת יכולת וכיוצא בכך.

בנסיבות אלו בהן לא הרימה המבקשת את הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לכיוונה, הרי שאין מקום לעכב ביצועם של הליכי ההוצאה לפועל.

אשר על כן – הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין ולאחר ששקלתי אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י' אדר תשע"ג, 20 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: