פרנקל נ' ברקוביץ

פסק דין

בפני בקשה לאישור/ביטול פסק בורר שניתן על-ידי בית דין צדק – "חניכי הישיבות", בראשות הרב הגאון מרדכי גרוס.

עסקת היסוד

כעולה מהמסמכים הרבים שהוגשו לביהמ"ש, מקור הסכסוך שהתנהל בבוררות נעוץ בשיקים בסכום כולל של 37,500 ₪ שמשך מבקש האישור (להלן: "מבקש האישור" ו/או "ברקוביץ") לאחד בשם אלזס, כערב, על פי הנטען, לחובותיו של פרנקל (להלן: "מבקש הביטול" ו/או "פרנקל") לאותו אלזס. השיקים לא נפרעו. אלזס תבע את ברקוביץ בבית דין צדק בראשות הרב קרליץ. בפסק דין שניתן על ידי בית דין צדק ביום כ' אלול תשמ"ד, חוייב ברקוביץ לשלם לאלזס את סכומי השיקים. משאלו לא שולמו, פתח אלזס נגד ברקוביץ בהליכי גבייה אזרחיים שהסתיימו בהסכם פשרה, שקיבל תוקף של פס"ד בביהמ"ש השלום בת"א, ביום 9.6.87, לפיו התחייב ברקוביץ לשלם לאלזס בגין השיקים ובגין ההוצאות שנצטברו, סך של 24,500 דולר, בתשלומים חודשיים של 500 דולר כל אחד.

ברקוביץ פנה לפרנקל על מנת שישפה אותו על התשלומים ששילם לאלזס כערב בגין לחובותיו של פרנקל, אולם משזה משך אותו בלך ושוב ולא פרע את חובו, הגיש ברקוביץ נגד פרנקל את התביעה לבית צדק של "חניכי הישיבות".

פסק הבוררות

פסק הבוררות שניתן ביום ו' אדר א', תשע"א, 10.2.11, חייב את פרנקל לשלם "בגין תשלום דמי ערבות", את הסכומים הבאים: 13,717 ₪, 500 דולר, וכן סך של 15,500 דולר.

פסק הבוררות אפשר לפרנקל לשלם את התשלום האחרון בסך של 15,500 דולר בתשלומים בתנאי שידאג להסיר את העיקול מדירתו של ברקוביץ, שככל הנראה הוטל ע"י אלזס.

הטענות לביטול הפסק

א. עילה לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 בגינה היה ביהמ"ש מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור, משבית הדין אישר חוב שחלה עליו התיישנות.

ב. בית הדין חרג מסמכותו משהרחיב את הדיון גם לסכסוך שבין פרנקל לבין אלזס, בעוד שהוסמך לדון אך ורק בסכסוך שבין פרנקל לברקוביץ.

ג. לפרנקל לא היה יומו בביהמ"ש משלא אושר לו להזמין לעדות את מר רוזנטל, שעל פי הנטען הוא זה שחב כספים לאלזס, אף לא את אלזס עצמו, שעדותו היתה שופכת אור ומגלה מי היה החייב האמיתי שחב לו את החוב המקורי.

ד. הדיון בפני בית הדין לא הסתיים, ולא ניתן לבקש את אישורו של פסק דין שאינו סופי.

ה. בפתח הדיון עתר פרנקל להארכת מועד והגיש לביהמ"ש לראשונה בקשה להארכת מועד שעל פי החותמת המצויה עליה הוגשה לביהמ"ש ביום 15.11.11, אולם במספר תיק שגוי (8060-07-11 במקום 6080-07-11). יצויין כי גם בא-כוח ברקוביץ קיבל את הבקשה לראשונה במעמד הדיון.

תשובת מבקש האישור

למבקש האישור טענה דיונית לפיה דין בקשת הביטול להידחות מחמת האיחור בהגשתה. פסק הבורר ניתן ביום 10.2.11, ובקשת הביטול הוגשה רק ביום 5.9.11. גם אם פרנקל קיבל את פסק הבורר רק ביום 14.3.11, כפי שטען בעצמו במכתב שכתב לבית הדין, הרי גם אז מדובר באיחור שלא לווה בבקשה להארכת מועד, אף אינו מצדיק הארכה שכזו.

לגופו של עניין נטען:

א. הבוררות התנהלה לפי דין תורה. הדין העברי לא מכיר בהתיישנות, מה גם שפרנקל, שהיה מיוצג ע"י טוען רבני, לא העלה כלל במהלך הבוררות טענת התיישנות.

ב. בית הדין לא חרג מסמכותו שכן שטר הבוררות הסמיך את בית הדין לדון בתביעה הממונית נגד פרנקל ובכל התביעות והטענות שיש לזה כנגד זה.

ג. לפרנקל ניתנה הזדמנות להזמין את מר רוזנטל לעדות אולם הוא לא ניצל אותה. פרנקל לא ביקש כלל להזמין את אלזס לעדות, ומשכך לא ברורה טענתו לפיה אי זימונו של עד זה פגע בזכותו להליך הוגן.