פרימו נ' קבוצת אלון

פסק דין

התובענה

1.לפניי תביעה למתן צו מניעה קבוע, צו עשה, מתן חשבונות ופיצוי בסך של 400,000 ש"ח בעילות של הפרת זכות יוצרים, גניבת עין, תיאור כוזב, גזל סוד מסחרי, עשיית עושר ולא במשפט והפרת פקודת הפטנטים והמדגמים. זאת, בגין פרסום מתקן לאיסוף בקבוקי שתייה מפלסטיק, אשר פיתח התובע, על-פי טענתו (להלן:"המתקן"), ע"י הנתבעת כאילו היה זה שייך לה.

יצויין, כי התיק הועבר לטיפולי בחודש ינואר 2010.

רקע עובדתי

2.התובע עוסק בעיצוב, יצור ופיתוח של מוצרים מגוונים, ומנהל את עסקו בשם "NATISH" במושב גאליה. הנתבעת הינה חברה העוסקת ביצור מוצרי מתכת ופלסטיק, לרבות מתקנים לאיסוף פסולת ואשפה.

במהלך חודש אוגוסט 2005, פנה מר הרצל רבא, ראש אגף שיפור פני העיר בעיריית רחובות, (להלן:"מר רבא") לתובע, וביקש ממנו, כי ייצר עבור עיריית רחובות את המתקן.

ביום 14/09/05, הזמינה עיריית רחובות מהתובע דוגמא אחת של המתקן בהתאם להזמנת עבודה מס' 2754 (מצורף כנספח א' לכתב התביעה), בה צויין: "אב טיפוס למתקן איסוף בקבוקים מפלסטיק לפי סקיצה שנשלחה. עלות כללית למתקן זה – 6,500 ₪...לפי סיכום עם הרצל רבה 50% תממן עירית רחובות ו-50% 'נטיש'".

ביום 28/11/05, הוציא התובע חשבונית על שם עיריית רחובות, בסך של 3,250 ₪ (לא כולל מע"מ) בגין ייצור המתקן, כאמור בהזמנה מס' 2754, וביום 07/12/05 נשלח המתקן לעיריית רחובות (בהתאם לתעודת משלוח מס' 2635), והוצב בעיר, בסמוך לבניין העירייה.

ביום 28/11/05, הגיש התובע בקשה לרישום המתקן כמדגם, בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, וביום 28/06/06 ניתנה תעודת רישום של המתקן כמדגם, אשר לפיה תוקפו של הרישום הוא מיום 28/11/05 (להלן:"המדגם").

טענות התובע

3.לטענת התובע, הוא תכנן וייצר את המתקן לצורך שיווקו ומכירתו לעיריות ו/או למועצות מקומיות. המתקן נועד להצבה בנקודות לאיסוף בקבוקי פלסטיק, למחזור.

התובע טוען, כי מאחר שנרשם מדגם על שמו, קיימת לו זכות יוצרים לגבי המתקן, עפ"י חוק זכות יוצרים 1911 (להלן:"חוק זכות יוצרים"), ועפ"י פקודת הפטנטים והמדגמים, ולפיכך, רק לו נתונה הזכות לפרסמו, לשווקו ולמכרו. כמו כן, לטענת התובע, מהווה המתקן סוד מסחרי עפ"י חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן:"חוק עוולות מסחריות").

לדברי התובע, המתקן הוצב בעיר רחובות בהתאם לדרישת העירייה, כאשר על גביו הוטבע שם עסקו של התובע – "NATISH", אלא שזמן קצר לאחר שהוצב המתקן בעיר רחובות, הגיע לידיו עלון פירסומי של הנתבעת, עליו התנוסס צילום של המתקן ומעליו הכותרת "מתקן למחזור פלסטיק – דגם אלון". בנוסף, נודע לתובע כי הנתבעת מפרסמת את המתקן בקרב עיריות ורשויות מקומיות אחרות.

לטענת התובע, הנתבעת צילמה את המתקן, והפיצה קטלוג פירסומי ועלונים בהם פירסמה את המתקן (הנושא את השם "NATISH"), כמוצר השייך לה. ולכן, יש במעשי הנתבעת משום גזל סוד מסחרי ועוולה בנזיקין, ובהתנהגות הנתבעת יש משום פרסום מידע כוזב, המהווה תיאור כוזב עפ"י חוק עוולות מסחריות.

עוד הוסיף התובע, כי הנתבעת מתעשרת על חשבונו, בעצם פרסום המתקן ויחוסו אליה, וייתכן שאף בהתקשרויות שביצעה לגביו. מאחר שהנתבעת עושה ועשתה שימוש בקניינו מבלי לשלם לו עבור השימוש, יש לראות בה כמי שעושה עושר ולא במשפט.

התובע, בתביעתו, עתר לסעדים כדלקמן:

מתן צו הצהרתי, לפיו יוצהר כי זכויות הקניין וזכויות היוצרים במתקן בבעלותו הבלעדית, וכי הנתבעת הפרה זכויות אלה.

מתן צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעת ו/או מי מטעמה לפרסם את המתקן ו/או לעשות בו שימוש, בלי הסכמת התובע, מראש ובכתב.

מתן צו עשה, שיחייב את הנתבעת ליתן לתובע דין וחשבון בו יצויינו הפרטים הבאים: כל הגופים אליהם העבירה הנתבעת עלונים או דברי פרסום הכוללים את המתקן; כל ההתקשרויות, שנעשו על ידה עם כל גוף בקשר למתקן; פרטים בדבר משא ומתן שהתנהל או מתנהל בין הנתבעת לבין כל גוף בקשר למתקן.