פרייברגר לב נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.בפני ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בצפת, אשר דחה הסדר טיעון, אליו הגיעו הצדדים וגזר על המערערת עונשים חמורים מאלו שסוכמו במסגרת ההסדר.

2.נגד המערערת הוגש כתב אישום, אשר ייחס לה נהיגה בשכרות, לאחר שבבדיקה שנערכה לה נמצא כי ריכוז האלכוהול לליטר אוויר נשוף, היה 765 מיקרו גרם.

3.בתחילה כפרה המערערת בביצוע העבירה ונקבע מועד לשמיעת ההוכחות. במועד זה, לא הייתה התייצבות מטעם המערערת עקב מחלתה, אך באי כח הצדדים הודיעו לבית המשפט, כי הושג ביניהם הסדר טיעון, שלפיו תודה המערערת בעובדות כתב האישום ובביצוע העבירה שיוחסה לה ותורשע. הסדר הטיעון כלל גם הסכמה לגבי העונשים שיוטלו על המערערת, ולפיו, יוטלו על המערערת 24 חודשי פסילה בפועל (ללא ניכוי פסילה מנהלית), 4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים וקנס בסך 1,000 ₪.

באותו מעמד לא הוסברו הנימוקים שהביאו את הצדדים להגיע להסדר זה.

4.לבקשת ב"כ המערערת נדחה הדיון לטיעון לעונש, ולשם התייצבותה של המערערת.

5.לאחר מס' דחיות (אחת מהן בשל אי התייצבות המערערת והאחרות בשל אילוצי בית המשפט), התקיימה ביום 28/08/11 ישיבה לטיעונים לעונש, בפני מותב חדש, שאליה התייצב מטעם המאשימה גם תובע אחר מזה שהצהיר בפני בית המשפט קמא על ההסדר.

6.ב"כ המאשימה פתח והסביר כי הוצג בעבר הסדר בפני בית המשפט, ומאחר ומדובר בהתחייבות שלטונית וחרף עברה של המערערת, הוא מכבד את ההסדר, אף שאין לו תרשומת בתיק לגבי ההסדר ונימוקיו.

7.הסנגור מצידו טען ועתר אף הוא לכיבוד ההסדר. לשאלת בית המשפט מה היו נימוקיו של ההסדר, פירט הסנגור מה הם הקשיים הראייתיים.

8.בעקבות טיעון זה, ביקש התובע להציג בפני בית המשפט שני מסמכים מתוך תיק החקירה: דו"ח המאפיינים ונסיבות המקרה.

9.בגזר הדין קבע בית המשפט קמא, כי המערערת נהגה ברכב כשבגופה מצוי אלכוהול בריכוז של 765 מיקרו גרם לליטר אוויר נשוף. "הנאשמת נתפסה על ידי המשטרה באופן יזום עקב דיווח על "נהגת שנוסעת בזיגזג ונכנסה במעקה בטיחות" (ראה דו"ח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות שהוגש בהסכמה, ת/2)".

בית המשפט קמא הוסיף כי לא נשמעו בפניו טיעונים של ממש באשר לנימוקי ההסדר, וכי

לעמדתו ההסדר הינו שגוי. בהתחשב בחומרת העבירה, מדיניות הענישה ועברה התעבורתי של המערערת, דן אותה בית המשפט קמא ל-36 חודשי פסילה בפועל, 6 חודשי פסילה על תנאי, 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 1,000 ₪.

10.בהודעת הערעור העלה ב"כ המערערת טענות באשר לפגמים שנפלו בהליך, בפרט העובדה שהמערערת לא הוזהרה בשום שלב, בנוגע לאפשרות שבית המשפט לא יכבד את ההסדר, הסתמכותו של בית המשפט קמא על ראיות לא קבילות שהוצגו בפניו, ראיות חלקיות, ואי קבלת ההסדר חרף הסבריו של הסניגור כי ההסדר הושג בשל קושי ראייתי. עוד הוסיף ב"כ המערערת, כי העונש המוסכם איננו חורג מן הענישה הסבירה, בהתחשב בכך שהצדדים הסכימו על פסילה לתקופה המינימאלית הקבועה בחוק.

בתגובה לעמדת המשיבה בערעור, הפנה ב"כ המערערת להנחיות בעניין זה, הלוקחות בחשבון את אינטרס ההסתמכות של הנאשם.

11.ב"כ המשיבה ביקש להגן על פסק דינו של בית המשפט קמא, מנימוקיו של בית המשפט. ב"כ המשיבה איננו רואה כל קושי בכך שבית המשפט קמא התייחס לנסיבות הכוללות של המקרה, עליהן למד מתוך המסמכים שהוצגו לעיונו.

לא למותר לציין, כי גם בעת הדיון בערעור לא ידע ב"כ המשיבה להסביר מה היו הנימוקים שהביאו את התביעה להגיע להסדר עם המערערת.

ב"כ המשיבה מודע לכך שהמערערת לא הוזהרה ולא הובהר לה כי בית המשפט איננו כפוף להסדר הטיעון, אולם הוא סבור כי אין בכך כדי להשליך על קבלת הערעור. כמו כן, הוא סבור, כי אין דופי בעמדת המשיבה בערעור, בשים לב לנהלים אליהם הפנה ב"כ המערערת.

12.לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי יש ממש בערעור זה.

13.המערערת הודתה בעובדות כתב האישום (ובאילו בלבד), במסגרת הסדר טיעון, שכלל הסכמה לגבי העונשים שיוטלו עליה.