פרייב נ' לוי ואח' - פסקדין

פסק דין

התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה לתשלום דמי-תיווך בגין התחייבות הנתבעים לתשלום תיווך בגובה חודש שכירות בצירוף מע"מ בגין דירה שהוצגה לנתבעים ברחוב סיני 18, אור יהודה. לטענת התובע הנתבעים שכרו את הדירה האמורה אולם לא שילמו את דמי התיווך.

לטענת הנתבעים, הנתבעת 1, שהינה רעייתו של הנתבעת 2 הינה זו שחתמה על כתב התחייבות לתשלום דמי ההתחייבות כאשר הנתבע 2 לא חתם על טופס ההתחייבות ועל כן יש לדחות את התביעה כנגדו.

לטענת הנתבעים שילמו הנתבעים סך של 2,000 ₪ לתובע ומסרו לידו צילומי ת.ז. אולם עוד באותו היום בו מסרו מסמכים אלה, החזיר התובע לידי הנתבעים את הסכום האמור ואת תצלומי ת.ז., לאחר שטען שבעל הדירה התחרט ואינו מעוניין להתקשר עם הנתבעים בחוזה שכירות.

הנתבעים מודים בכתב ההגנה כי לאחר מכן התקשרו בחוזה שכירות ישירות עם בעל הנכס האמור, שכרו ממנו את הדירה והתגוררו במושכר כחודשיים בלבד ומשלא עמד בעל המושכר בהתחייבויותיו כלפיהם עזבו את המושכר.

לדיון שהתקיים היום התייצב התובע בעלי משרד התיווך העד מטעמו העד מר רפאל בנימינוב העובד אצלו. כאשר הנתבע 2 התייצב בלא שהתייצבה הנתבעת 1.

אין חולק בין הצדדים כי הנתבע 2 לא חתם על כתב ההתחייבות שצורף לכתב התביעה ולא התחייב לשלם דמי תיווך ולכן לא עומדת לתובע עילה לחיובו של הנתבע 2 בתשלום דמי-תיווך. על כן התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.

אשר לתביעה שהוגשה כנגד הנתבעת 1, הרי שזו לא התייצבה בביהמ"ש למתן עדות, עובדה אשר פועלת לחובתה.

הצדדים אינם חלוקים כי הנתבעת 1 חתמה על טופס ההתחייבות לתשלום דמי תיווך ככל שהנתבעת תשכור את הדירה שברחוב סיני 18, אור יהודה. אין חולק כי בפועל הנתבעת ובעלה שכרו את הדירה האמורה בסמוך לאחר מועד חתימת הנתבעת 1 על כתב ההתחייבות לתשלום דמי תיווך. לטענת הנתבעת 1, התובע הודיע לנתבעים כי בעלי הדירה אינו מעוניין להשכיר להם את המושכר ועל כן החזיר את התשלום שבוצע על חשבון העסקה וכן מסר לנתבעים חזרה את תצלומי ת.ז. .

לטענת הנתבעים בהתנהלות זו ראו הנתבעים את הסכמת התובע לשחררם מהתחייבותם מתשלום דמי-תיווך ועל כן נאותו לשכור את הדירה בהמשך ובסמוך לאחר מכן מבעלי הדירה ישירות וזאת מבלי שהינם חבים בתשלום דמי-תיווך.

מנגד, העיד בפני ביהמ"ש, מר בנימינוב רפאל, העובד אצל התובע אשר העיד כי החתים את הנתבעים על טופס ההתחייבות וכי הנתבעים מסרו לו לאחר שנתנו בידו תשלום של 2,000 ₪ ע"ח העסקה וכן תצלומי ת.ז. כי מצאו דירה אחרת ועל כן ביקשו לקבל חזרה את התשלום שביצעו על חשבון העסקה והמסמכים שמסרו.

אני סבור כי גרסת התובע, לפיה הודיעו הנתבעים לתובע באמצעות מר רפאל בנימינוב על רצונם שלא להתקשר בשכירות בגין הנכס ועל כן לנוכח נסיבות אלה הושב התשלום שבוצע והוחזרו תצלומי הת.ז. הינה מסתברת יותר מאשר גרסת הנתבעים לפיה הודיע בעל הדירה כי אינו מעוניין להתקשר עם הנתבעים בחוזה שכירות.

אין כל היגיון בגרסה זו של הנתבעים, שכן ככל שבעל הדירה לא היה מעוניין להתקשר עם הנתבעים בחוזה שכירות, אין זה סביר כי זמן קצר לאחר מכן, יחתם חוזה שכירות בין אותם צדדים.

הנתבעים אף לא הביאו כל עדות או ראייה כי התובע נתן הסכמתו לפיה הנתבעת 1 משוחררת מהתחייבות עליו חתמה בתשלום דמי תיווך, ולראייה, כי טופס ההתחייבות לא בוטל.

הנתבע 2 העיד בדיון שהתקיים בבית המשפט, כי בשיחה שהיתה לו עם בעלי הדירה ציין לפני בעל הדירה כי יהיה עליו לשלם דמי תיווך לתובע ככל שיחליט לשכור את הדירה. (ראה : עמ' 2 לפרוטוקול ש' 20-21).

בנסיבות אלה, בהם שכרו הנתבעת 1 ובעלה את הדירה נשוא טופס ההתחייבות לתשלום דמי תיווך ישירות מבעל נכס, בסמוך לאחר חתימת הנתבעת על טופס ההתחייבות היווה התובע הגורם היעיל ביצירת ההתקשרות שבין הצדדים, ועל כן זכאי התובע לדמי תיווך מהנתבעת.

הואיל ודמי השכירות ששולמו על ידי הנתבעים עמדו ע"ס של 3,500 ₪, זכאי התובע עפ"י כתב ההתחייבות למי תיווך בגובה סכום של חודש שכירות בצירוף מע"מ, קרי 3,500 ₪ + מע"מ, ובסך כולל של 4,095 ₪.

התובע עותר לחיוב הנתבעים בגין הוצאות והתראה סך 400 ₪, אולם לא הביא כל אסמכתא כי הוציא את הסכום האמור. על כן, התביעה בגין רכיב זה נדחית.

לאור המפורט לעיל אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 4,095 ₪ בצירוף הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (20.02.13) ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע הוצאות בסך כולל של 500 ₪.