פרידמן נ' צברי

בפני

כבוד השופטת לבנה צבר

התובע

משה פרידמן

ע"י ב"כ עו"ד אברהם מלכה

נגד

הנתבע

אילן צברי

ע"י ב"כ עו"ד אלדד פסי

פסק דין

1.בכתב התביעה אשר הוגש בסדר דין מקוצר, טוען התובע שניהל יחד עם הנתבע עסק לביצוע עבודות בניה ושיפוצים, וביום 12.2.2002 הם הקימו במשותף חברה פרטית בשם מ.א. לידר בע"מ (להלן: "החברה"), כאשר הון המניות הנפרע בחברה נרשם על שמם ובחלקים שווים ביניהם. לחברה נפתח חשבון בבנק דיסקונט לישראל (להלן: "הבנק"), והתובע והנתבע היו מורשי חתימה בחשבון זה, ואף ערבו ביחד ולחוד להתחייבויותיה של החברה כלפי הבנק.

עוד עולה מכתב התביעה, כי במהלך שנת 2004 נתגלעו חילוקי דעות בין התובע לנתבע ביחס לעסקי החברה והמשך הפעלתה במשותף, ובעקבות זאת החליטו להפסיק את פעילות החברה ולסלק את חובות החברה לבנק. התובע צירף לכתב תביעתו את מכתב הדרישה מטעם הבנק, בו התבקשו התובע והנתבע לפרוע את חובם לבנק שעמד על סך של 55,053 ₪. בהמשך, כך לטענת התובע, הוא פנה לנתבע על מנת שיסדירו במשותף את החוב שנוצר לחברה בבנק, אך הנתבע לא נענה לכך ובחר להתעלם הן מדרישת הבנק והן מפניותיו של התובע.

התובע מוסיף וטוען בכתב התביעה, שגובה החוב נכון ליום 26.1.2006 עמד על הסך של 61,451 ₪. התובע טוען שפרע את חוב החברה וסגר את חשבון החברה בבנק באמצעות הלוואה פרטית שלקח מהבנק בסכום של 60,000 ₪ תוך התחייבות להחזיר סכום של 64,989 ₪ (סכום הקרן + ריבית). בכתב תביעתו דורש התובע מהנתבע להשיב לו מחצית מסכום ההלוואה שלקח התובע על מנת לשלם את חובה של החברה. התובע תומך את דרישתו הן בכך שהנתבע היה ערב להתחייבויות החברה כלפי הבנק והן על כך שסירובו של הנתבע לשלם את חוב החברה הינו בגדר עשיית עושר ולא במשפט.

2.התובע צירף לכתב התביעה את תעודת ההתאגדות של החברה, וממנה עולה כי התובע והנתבע היו אחראיים במשותף לחברה. עוד צירף התובע, את מסמכי פתיחת החשבון בבנק, יחד עם כתב הערבות שחתומים עליו הן התובע והן הנתבע, וזאת כראיה לכך ששניהם היו חייבים ביחד ולחוד לחובות החברה.

3.הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן (להלן: "הבקשה"). בבקשה טוען הנתבע שהתובע לקח הלוואה פרטית מחשבונה של החברה בסך של 100,000 ₪ על מנת לפרוע הלוואה שהוא קיבל לצורך רכישת רכב. הנתבע גם טוען שהתובע חייב לו עשרות אלפי שקלים בגין כספים ששילם עבורו ואותם מעולם לא השיב לו. במסגרת הדיון בבקשה מונה בהסכמה בורר כדי שיכריע בסכסוך שנתגלע בין הצדדים. בהמשך, מסר הבורר הודעה לבית המשפט לפיה הודיעו לו הצדדים כי הבוררות מתייתרת לנוכח העובדה שהצדדים הגיעו להסדר פשרה ביניהם.

ואכן, לתיק בית המשפט הוגש מסמך הנושא כותרת "פגישה מיום 30.1.07" (להלן: "המסמך"). המסמך מעגן את הסדר הפשרה שהושג בין הצדדים, ובסעיף 1 הימנו נכתב כהאי לישנא:

"1)אם יתברר לאילן כי הטענה שלו לפיה – נלקחה הלוואה מהחברה לתשלום הרכב שרשום ע"ש משה (100,000 ₪) לסגירת חוב ההלוואה של הרכב של משה, אם הטענה לא תוכח ע"י הבנק כי אז אילן מתחייב לשלם למשה את מחצית החזר החוב שלקח משה בגין סגירת החשבון בבנק (60,000 ₪) בניכוי כרטיס טיסה של משה ורעייתו.".

ובהמשך, בסעיף 2 למסמך נכתב:

"2)אם יתברר כי טענת אילן כמפורט לעיל – נכונה כי אז משה מוחל על מחצית החוב שהוחזר לבנק (מחצית מ-60,000 ₪)."

על המסמך חתומים שני הצדדים. דהיינו הנתבע הסכים שאם טענתו לפיה התובע לקח הלוואה מהחברה בסך של 100,000 ₪ לתשלום החוב על רכבו לא תוכח, אזי הוא ישלם מחצית מהחזר החוב שהחזיר התובע לבנק ובניכוי התשלום ששילם עבור כרטיסי הטיסה של התובע ואישתו.