ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
|
49764-05-11
20/01/2012
|
בפני השופט:
יעקב שקד
|
| - נגד - |
התובע:
1. אברהם פרידמן
2. אור מושיוף
3. רן ברמלר
|
הנתבע:
1. איבריה לינאס איראס דה אספנה סוסיאדאד אנונימה אופרדורה ח.פ.560026973
2. איבריה ליניאס איריאס דה אספניה
3. איסתא ישראל בע"מ
|
| פסק-דין |
פסק דין
הצדדים ועיקרי הטענות
בפני תביעה ע"ס 12,000 ₪ שהגישו התובעים נגד הנתבעות בגין טיסה שהוזמנה על ידם מאת נתבעת 3, חברת נסיעות, ואשר האחריות בשל ביטולה הינה לטענת התובעים הינה של הנתבעות 1-2.
לטענת התובעים, הם רכשו כרטיס טיסה ביום 22.7.10 למרכז אמריקה, כאשר הכרטיס כלל מספר טיסות (שבוצעו על ידי נתבעות 1-2 או מי מהן), וביניהן טיסת פנים ("קונקשן") במקסיקו – מהעיר קנקון למקסיקו סיטי, טיסה שהיתה אמורה להתבצע על ידי חברת תעופה מקומית בשם "מקסיקנה".
לדבריהם, כאשר הגיעו לשדה התעופה בקנקון, בישר להם ניצג "מקסיקנה" כי החברה פשטה את הרגל (כך התיאור בכתב התביעה) וכי טיסותיה מבוטלות. בלית ברירה רכשו התובעים כרטיס טיסה בחברה מקומית אחרת והמשיכו לדרכם.
התובעים שילמו – כל אחד – 225$ עבור הטיסה החלופית, והם עותרים עתה לתשלום סכום זה וכן לתשלום עבור עגמת הנפש שנגרמה להם, ובסה"כ כאמור 12,000 ש"ח.
ראוי לציין כי העד מטעם התובעים – תובע 1 – ציין כי לבסוף המריאה הטיסה החלופית באותה שעה (פחות 5 דקות) שהיתה אמורה להמריא הטיסה המקורית.
התביעה מופנית כנגד סוכן הנסיעות – נתבעת 3, וכן כלפי נתבעות 1-2, חברות "איבריה", שלא עמדתי על ההבדל ביניהן בהקשר לתביעה ולמען הנוחות אכנה אותן "איבריה".
התביעה נגד נתבעת 3
על תובלה אווירית חלות הוראות האמנה לייחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית (1929) (להלן: "אמנת ורשה"). ישראל וספרד (וכן מקסיקו) הן צדדים לאמנת ורשה. אמנת ורשה אושררה בחוק התובלה האווירית התש"ם - 1980 (להלן: "חוק התובלה האווירית").
סעיף 10 לחוק התובלה האווירית קובע את עיקרון ייחוד העילה. חוק התובלה האווירית מאמץ ונותן תוקף מחייב של חוק להוראות אמנת ורשה, לרבות סעיף 19 לאמנה.
סעיף 19 לאמנה קובע, שהמוביל האווירי הוא האחראי לנזק, שנגרם כתוצאה משינוי זמנים בתובלת נוסעים. לפיכך, דין התביעה לפיצוי ודין גובהה, אמורים להיחרץ בהתאם להוראות האמנה ולהיות מושתים על המוביל האווירי בלבד.
משכך, ברי נתבעת 3 – שהינה סוכנות נסיעות ולא המוביל - אינה אחראית לביטול הטיסה של "מקסיקנה".
בפסיקה נקבע כי לעתים, כאשר סוכן הנסיעות מתרשל, ייתכן כי תוטל עליו אחריות לארועים מסויימים כגון איחור בטיסה או ביטולה או ארועים אחרים הנוגעים לטיב השירות שהוזמן (כגון מלון וכיוב').
ראה לענין זה, לדוגמא, בר"ע (ת"א) 1293/07 השטיח המעופף בע"מ נ' ניב ואח' (סעיף 20 לפסה"ד).
לפיכך, אבחן את הטענה כי היה על נתבעת 3 להתריע על מצבה הכלכלי של "מקסיקנה" בעת מכירת הכרטיסים, שהיה, באותה עת, כנטען, לא יציב והיה ידוע לציבור.
בכתב התביעה נטען כי מצבה הכלכלי הרעוע של "מקסיקנה, היה ידוע לציבור "כבר בתחילת חודש אוגוסט 2010". צורפה לתביעה אסופת פרסומים בהקשר זה באינטרנט. רכישת כרטיסי הטיסה בוצעה, כנטען, ביום 22.7.10. בכתב התביעה צויין כי אותה "ידיעה" פורסמה בתחילת חודש אוגוסט.
בעדותה של נציגת נתבעת 3 היא הכחישה כי נודע לנתבעת 3 אודות מצב ככללי רעוע שחייב אי מכירת כרטיסים בעת ביצוע המכירה וגרסה כי הדבר נודע רק במהלך חודש אוגוסט ואני נותן אמון בעדותה זו.
אמירות אלה של העדה כאמור מתיישבות עם הטענות בכתב התביעה – ומובילות למסקנה כי אין בפניי כל ראייה לכך שבעת רכישת הכרטיסים – 22.7.10 – ידעה או היתה צריכה לדעת נתבעת 3 כי "מקסיקנה" במצב ככללי קשה לפני "פשיטת רגל" שתגרום לביטול הטיסה המיועדת.
אכן, מדובר בתאריכים סמוכים, אך כיודע קריסה של חברות הינה לעתים דבר שנודע בן לילה, והציבור ואף חברות שעומדות בקשר מסחרי עם החברה הקורסת מופתעים באותה מידה.