פרידלנדר נ' קאירי ואח'

החלטה

בפני בקשה לעיכוב ההליכים בתביעה המתבססת על שטר חוב אשר נמסר במסגרת חוזה שכירות, בטענה לקיומו של הליך נוסף אשר תלוי ועומד ובמסגרתו תביעה לתשלום כספים בגין אותו חוזה שכירות.

העובדות הרלוונטיות

המשיב הינו מיופה כוחם של בעלי הזכויות בחנות ברחוב יונה 8 בחיפה (להלן: "החנות"). בהתאם לחוזה שכירות מיום 13.3.02 (להלן: "חוזה השכירות"), הושכרה החנות על ידי המשיב למר מרקו קאירי (להלן: "קאירי"). במסגרת חוזה השכירות, נמסר למשיב שטר חוב בסך 50,000 ₪ להבטחת התחייבויות קאירי בחוזה (להלן: "שטר החוב"). שטר החוב חתום על ידי קאירי ועל ידי המבקשים, בניו של קאירי, כערבים להתחייבויות קאירי בשטר החוב.

בתחילת 2006, נמסרה למשיב הודעה בדבר פינוי החנות על ידי קאירי והחל מיום 12.3.06 חדל קאירי מתשלום דמי השכירות. נוכח זאת, נתגלעו בין המשיב לקאירי מחלוקות על אודות התחייבויות קאירי במסגרת חוזה השכירות. בתמצית, לטענת המשיב, בתחשיב הצמדת דמי השכירות נמצא שקאירי נותר בחוב של 25,740 ₪; עקב פעולות הריסה ובנייה שבצע קאירי בחנות נאלץ המשיב להתמודד עם צווי הריסה ולהשקיע כספים בתשלום שכר אדריכל ושיפוץ החנות בסך כולל של כ- 87,000 ₪; עקב מחדלי קאירי נגרמו לו הפסדי דמי שכירות בסך של כ- 88,262 ₪; הוא נאלץ לשאת בתשלומי ארנונה בסך של 11,300 ₪; קאירי אחראי למצב שנוצר באי פינוי החנות במועד ועליו לשלם פיצויים בסך 50,000 ₪ ובנוסף גם פיצויים מוסכמים בסך של 204,612 ₪.

במסגרת תביעה זו, הגיש המשיב לביצוע את שטר החוב וטוען שיש לאכוף על המבקשים את פירעונו נוכח חובות קאירי לפי חוזה השכירות. הבקשה הוגשה לשכת ההוצל"פ בירושלים רק ביום 14.1.10; בעקבות טענת חוסר סמכות מקומית הועבר הדיון בהתנגדות ללשכת ההוצל"פ בתל אביב ובהחלטה מיום 24.3.11 ניתנה למבקשים רשות להתגונן. בתמצית, לטענת המבקשים בהתנגדותם, כלל לא ברור מדוע הוגש שטר החוב לביצוע. לטענתם, התחשבנות בדבר הצמדות דמי השכירות נערכה מדי שנה בתקופת השכירות; כל שינוי שבוצע בחנות - בהסכמה בוצע; לא נותר כל חוב במסי ארנונה; הפינוי נעשה בהסכמה ולפי חוזה השכירות; לא נגרם נזק כלשהו לחנות והעברת השכירות בוצעה בהסכמה.

בינתיים, עוד מתקדם בירור המחלוקות בתיק זה, הסתבר כי ביום 15.2.12 הגיש המשיב תביעה כספית נגד קאירי לבית משפט השלום בחיפה (תיק מס' 27192-02-12; להלן: "התביעה הכספית") ובמסגרתה הוא תובע ממנו תשלום בסך של 458,283 ₪. בכתב התביעה, טוען המשיב כי קאירי הפר את חוזה השכירות בשורה של טענות ובהן הטענות כי בצע בחנות עבודות בניגוד למוסכם, כי דמי השכירות שולמו עד 12.3.06 באופן חלקי ובלי הצמדה והתחשבות בשער המינימום אשר נקבע בחוזה השכירות; כי בפברואר 2006 הסתבר לו שהחזקה בחנות הועברה לצד ג' בלא ידיעתו; כי צד ג' עזב את החנות בתחילת 2007 בהותירו חובות; כי המשיב נאלץ להשקיע כספים בשיפוץ החנות; ועוד. כתב הגנה בגין התביעה הכספית הוגש ביום 16.4.12 ומעיון בתיק הממוחשב מסתבר שהיא נקבעה לקדם משפט ליום 15.11.12, כי ניתנו לצדדים הוראות להשלמת הליכים המקדמיים ולהגשת תצהירים וכן מסתבר שקאירי הגיש בקשה למחיקת התביעה הכספית על הסף בשל העדר ייפוי כוח למשיב לבעול בשם בעלי החנות, בקשה שטרם הוכרעה.

הבקשה לעיכוב ההליכים

לטענת המבקשים, תביעה זו והתביעה הכספית נשענות על בסיס עובדתי זהה – החנות, חוזה השכירות, הטענות להפרתו והטענות לנזקים שנגרמו עקב זאת. התשתית העובדתית הזהה של התביעות מצדיקה, לטענת המבקשים, את עיכוב ההליכים בתביעה זו עד להכרעה בתביעה הכספית.

בתגובתו, מתנגד המשיב לבקשה וטוען כי התביעה הכספית מתבססת על עילה חוזית בעוד שתביעה זו מתבססת על עילה שטרית, כי קבלת הבקשה תגרום לו עוול וטענות נוספות שיתבררו להלן.

דיון

בהתאם לעיקרון המכונה "הליך תלוי ועומד" (Lis Alibi Pendens) מוסמך בית המשפט להעמיד את הדיון בהליך אחד כל עוד תלוי ועומד הליך אחר בין אותם בעלי דין בעילות זהות, כאשר הזהות איננה נקבעת לפי צורת התביעות אלא לפי מהותן (ע"א 9/75 שיך אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477, 481).

השימוש בסמכות זו מסור לשיקול דעת בית המשפט והיא מופעלת בשים לב לשיקולי יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין והכרעה מהירה (רע"א 01/3765 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אלכסנדר קפלן [28.1.02], פורסם במאגרי המידע).

על תכליתו של עקרון עיכוב ההליכים בשל "הליך תלוי ועומד", ודווקא במקרה של תביעה שטרית מול תביעה חוזית, הביע בית המשפט העליון, כב' השופט אליקים רובינשטיין, את עמדתו כדלהלן:

"ולבסוף אומר, במישור רחב יותר, כי מקרה זה מלמדנו עד כמה על בתי המשפט לחפש אחר דרכים לצמצום הליכים שיפוטיים, לסייע למערכת להתייעל, להגיע בסכסוכים הבאים בפניהם לאחיזת השור בקרניו, ולדידי ככל שקיימת אופציה מסובכת ומבוזרת אל מול אופציה "פשוטה", יש בבירור להעדיף את האחרונה. ראו דברי השופטת מ' נאור בע"א 2618/03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497, 519, המדברת באינטרס הציבורי במניעת פיצול הדיון, וכלשונה "אין להפחית מערכו של אינטרס ציבורי זה. לניהול יותר מהליך משפטי אחד בגין פרשה אחת יש מחיר: הן מחיר בזמנן השיפוטי של ערכאות משפט, ולכן בזכות הציבור לגישה לערכאות, הן בזמנם של הצדדים. בנוסף, ריבוי הליכים גובה מחיר כלכלי מהקופה הציבורית ומהצדדים; יש בו אף כדי להוביל להכרעות סותרות". (רע"א 2733/07 עמירון סי.טי.אל מימון והשקעות בע"מ נ' יצחק וולך [פורסם במאגרי המידע] 4.12.07).

כך, על יסוד השאיפה לבירור יעיל של המחלוקות ומניעת בזבוז משאבים ואפשרות להכרעות סותרות, נקבע שיש לאחד את הדיונים בהתנגדות מפני תביעה שטרית ובבקשת רשות להגן בגין תביעה כספית המתייחס לעסקת היסוד במסגרתה נמסר השטר (בש"א 7281/06 פנחס נ' חישתיל בע"מ, [פורסם במאגרי המידע] 21.9.06); כך גם נקבע שיש לעכב את ההליכים בתביעה שטרית עד להשלמת בירור תביעה כספית על אותה עסקת יסוד (רע"א 2733/07 לעיל).

בעניין דנא, לאחר שנתקבלה ההתנגדות אשר הגישו המבקשים הגיש המשיב תצהירי עדות ראשית ובמסגרתם הוא פורש את הטעמים המצדיקים, לשיטתו, את אכיפת פירעון שטר החוב על המבקשים. עיון בטיעוני המשיב בתצהירו מראה כי כולם מתבססים על עסקת היסוד, חוזה השכירות והטענות להפרתו בידי קאירי. זו זו גם התשתית לעתירתו נשוא התביעה הכספית ודי לעיין בכתב התביעה כדי להיווכח שמדובר בעילות אשר מהותן זהה והמחלוקות העובדתיות והמשפטיות דומות. במצב זה, אין כל היגיון בבירור מקביל ונפרד של התביעות, בירור אשר משמעותו הישירה שמיעת אותן טענות במקביל בפני מותבים שונים בבתי משפט שונים. כל הטעמים העומדים ביסוד עקרון עיכוב ההליכים בשל "הליך תלוי ועומד" מתקיימים ומצדיקים את עיכוב ההליכים בתביעה זו.

בתגובתו, מעלה המשיב מספר טעמים המצדיקים, לשיטתו, את דחיית הבקשה והמשך בירורן המקביל של התביעות.

לטענת המשיב השתהו המבקשים בהגשת הבקשה שכן התביעה הכספית הוגשה עוד בפברואר 20102. טענה זו צורמת במיוחד בשים לכך שאותה תביעה כספית מתייחסת לאירועים שהתרחשו בשנת 2006 (!), כך שקשה להבין כיצד מהין דווקא המשיב לטעון "שיהוי". בכל אופן, אין טענה של ממש לשינוי מצב המשיב לרעה עקב עיתוי הגשת בקשה זו, אותו "שיהוי" איננו אלא מינימאלי בלבד ואין בכך משקל כלשהו כנגד השיקולים שנמנו לעיל.

לטענת המשיב מוגשת הבקשה בחוסר תום לב, שכן במקביל מתבררת בקשה למחיקת התביעה הכספית על הסף. גם בטענה זו אין ממש. וממה נפשך? - אם תידחה הבקשה אין לכך השפעה על החלטה זו; ואם תתקבל הבקשה הרי החלטה בבקשה זו ודאי שעשויה להשליך גם על תיק זה ובכל מקרה אין עיכוב ההליכים מביא למחיקת התביעה ובאפשרות המשיב לעתור להמשך ההתדיינות אם ישתנו הנסיבות, למשל בשל מחיקת התביעה הכספית.