פרידליך נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

זהו ערר לפי על דחיית תביעתה של העוררת לפי חוק הטבות לניצולי שואה תשס"ז – 2007. (להלן חוק ההטבות).

העוררת, גב' חנה פרידליך, נולדה בפולין בשנת 1930 ועלתה ארצה ב– 1958. לפי הנטען בערר ובתביעה שנדחתה, היא שהתה מ- 1940 ועד תחילת 1943 בגטו ורשה ועל כן זכאית לקבל תגמולים לפי חוק ההטבות. המשיבה אינה מקבלת גרסתה.

אין חולק כי העוררת הגישה תביעה לועידת התביעות ונדחתה.

פרטי גרסת העוררת על הקורות אותה בתקופת הרדיפות כעולה מעדותה בפני הועדה:

משפחתה התגוררה בורשה ברחוב שלימים נכלל בגבולות הגטו. אביה ואחיה המבוגר ממנה נרצחו ברחובות הגטו בדרכם לעבודה. העוררת נותרה עם אמה והיא עצמה עבדה בכפיה בניקוי רחובות. לדבריה, בתחילת 1943 חמקה מהגטו על מנת לקנות לחם בכסף שנתנה לה אמה וכשחזרה האם לא היתה וכנראה הועמסה על רכבת. עוד באותו יום העוררת שוב יצאה מהגטו והגיעה לתחנת רכבת מחוץ לחומות הגטו. היא נרדמה על ספסל ואישה לקחה אותה משם, הן נסעו ברכבת והגיעו למקום מחוץ לורשה שם נמסרה למשפחה פולנית וחיה בזהות בדויה עד לסיום המלחמה ב- 1945.

מאמציה של העוררת למצוא שמה האמיתי ברשומות בגרמניה או בפולין כמי ששהתה בגטו, לא צלחו.לטענתה, זהותה הפולנית הבדויה הקשתה על כך. את תביעתה ביקשה לתמוך בעדות שלה שמסרה ליד ושם בשנת 2008.

כמו כן הוצגו לנו, לאחר סיום הדיון, מכתבים ששלחה בתם של הפולנים שנתנו חסות לעוררת, ליד ושם ולעוררת. הבת נולדה אמנם אחרי המלחמה אך שמעה את עיקרי הסיפור מפי אמה. כמו כן ציינה כי קיבלה בשם הוריה שאינם כבר בחיים, תעודת הוקרה משגרירות ישראל.

לאחר ישיבת ההוכחות ביקשה המשיבה לבחון חומר נוסף הנמצא בתיקה של העוררת שלא תורגם לעברית ולהמציאו לוועדה, אולם גם לאחר דחיה שהתבקשה ע"י המשיבה לא הוגש כל חומר נוסף עד לכתיבת פסק הדין.

דיון

לאחר ששמענו את עדות העוררת ועיינו בחומר שהוגש מטעמה, אנו סבורים כי יש לקבל גרסתה באשר לשהותה בגטו ורשה וזו הרי העובדה הרלוונטית לתביעתה לפי חוק ההטבות. בלתי סביר לדרוש מהעוררת הוכחת גרסתה ברישומים כאלה או אחרים מתקופת הרדיפות או לפניה, שכן ידוע לכול כי במרבית המקרים לא קיים תיעוד מתקופת הרדיפות ותיעוד קודם הנוגע ליהודים בפולין, רובו הושמד בזמן המלחמה.

אין ספק כי האירועים המתוארים ע"י העוררת הם קשים וטראומטיים ויתכן כי הפרטים הנוגעים לאופן בריחתה מהגטו שבחלקם מותירים סימני שאלה, אינם זכורים לה על בוריים שהרי היתה ילדה כבת 12 בלבד ומן הסתם במצב נפשי טראומטי ביותר.

ונוסיף כי קשה להעלות על הדעת שהגרסה המוצגת ע"י העוררת היא פרי דמיונה וזאת במיוחד לאור המכתבים שכתבה בתם של מיטיביה הפולנים.

לאור כל זאת אנו מקבלים את הערר.

מזכירות הועדה תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ב, 02 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

_______________ ______________

ד"ר נעמי אפטר עו"ד יהודית ארבל התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: