פריד ואח' נ' ברייש ואח'

החלטה

1.התובעים הגישו תביעה לסילוק יד כנגד הנתבעים. כתב התביעה מתייחס לדירה בת 6 חדרים הנמצאת בקומה השלישית ברח' ניסן בק 14 ירושלים (להלן הנכס) והמהווה רבע

מכלל הזכויות הבעלות בנכס.

2.על פי כתב התביעה מכרו התובעים את הנכס לצד ג' . משצד ג' הפר את הסכם המכר ביטלו אותו התובעים ביום 11.7.10.

3.לתובעים התברר כי הנתבעים שוהים בנכס החל משנת 2009 וזאת מבלי שיקבלו את הסכמת התובעים.

לגירסת התובעים צד ג' אשר הסכם המכר עמו בוטל כאמור לעיל היא זה אשר ככל הנראה השכיר להם את הנכס.

משלא נענו הנתבעים לדרישת התובעים לסלק את ידם מן הנכס ולהחזיר את החזקה בו לידיהם הוגשו התביעה בו עותרים התובעים בנוסף לסילוק יד הנתבעים אף לחיובם בדמי שימוש בגין התקופה בו הינם מחזיקים בנכס הן לגבי העבר והן לגבי העתיד.

4.ביום 4.12.11 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבע מס' 1.

5.ביום 11.12.11 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבע מס' 2. לבקשה למתן פסק דין כנגד נתבע מס' 2 צורף אישור מסירה ועל פי ערך המוסר שלושה ביקורים בנכס במועדים שונים ומשלא נמצא הנתבע מס' 2 בנכס הודבק כתב התביעה על דלת הנכס.

6.ביום 8.1.12 עתר הנתבע מס' 2 לביטול פסק הדין ועיכוב ביצועו.

במסגרת הבקשה טוען הנתבע מס' 2 כי יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק ולחילופין מחמת שיקול דעת בית המשפט.

על פי הטענה, התובעים נהגו שלא בתום לב כאשרלא עשו כל מאמץ לבצע מסירה כדין של כתב התביעה לידיו שכן לא היה כל קושי להשיגו ובחרו בדרך הקלה של הדבקת כתב התביעה על דלת הנכס.

לענין הביטול מכוח שיקול הדעת של בית המשפט טוען הנתבע כי בשנת 2008 שכר ממר מנחם טסלר שהינו הבעלים הרשום של רבע מהבעלות בחלקה עליו בנוי הבניין ובו נמצא הנכס וכי מאז הוא מחזיק בנכס ומתגורר בו עם משפחתו. עוד טוען הוא כי מר טסלר היה זכאי להשכיר לו את הנכס.

לטענתו הוא לא ידע במועד החתימה על הסכם השכירות כי בין הבעלים הרשומים קיימת מחלוקת אשר הוא איננו צד.

7.המצאת כתב התביעה בדרך שבוצעה הינה המצאה המוסדרת בתקנה 490 לתקנות סדר הדין. מכאן שאין כל פגם בהמצאה אם כי לבית המשפט מוקנה שיקול דעת שלא להכיר בהמצאה שכזו.

לפיכך בנסיבות שבפנינו אין לומר כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

8. יחד עם זאת ולאחר שעיינתי בחומר שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי אף מכח שיקול הדעת הנתון לבית המשפט יש לדחות את הבקשה.

9.כתב התביעה מתייחס לנכס הנמצא בקומה שלישית ברח' ניסן בק 14 בירושלים, ואילו ההסכם שצורף על ידי הנתבע מס' 2 לא רק שאינו הסכם שכירות כנטען על ידו אלא המדובר בהסכם מכר מיום 29.11.08 שעל פיו רכש הנתבע מס' 2 מאת מר טסלר דירת מחסן בת 70 מ"ר בצירוף חצר בנכס.

ברור לכל כי יש הבדל משמעותי בין דירת המחסן בקומת קרקע אליו נספחת חצר לבין דירה המצויה בקומה שלישית.

המסקנה מכך הינה כי הנכס נשוא ההסכם בין הנתבע מס' 2 לבין מר טסלר אינו הנכס הנזכר בכתב התביעה.