פריגת דניאל נ' שרית שטיינר ואח'

פסק דין

בעתירה שבפניי מבקש העותר להורות לרשמת מורשי נגישות מבנים, תשתיות וסביבה – הנדסאים (להלן – רשמת ההנדסאים) או לרשם מורשי נגישות מבנים, תשתיות וסביבה – מהנדסים (להלן – רשם המהנדסים) לרשמו בפנקס המיוחד למורשי נגישות מבנים, תשתיות וסביבה (להלן – פנקס המתו"ס).

רקע עובדתי

העותר, אשר למד במוסד האקדמי "בצלאל" בין השנים 1966-1970, רשום בפנקס ההנדסאים במדור "תכנון ועיצוב פנים", וזכאי לשאת בתואר הנדסאי החל מיום 7.3.95. כמו כן מחזיק העותר בתעודת סיום קורס ל"הכשרת אדריכלים כיועצי נגישות", בהיקף של 90 שעות לימוד (עת/3).

במשך השנים, שימש העותר כ"יועץ נגישות עבור אנשים בעלי מוגבלות". כך, למשל, על פי מכתבי המלצה שהציג העותר, שימש העותר כיועץ נגישות במסגרת מספר פרויקטים וביניהם פרויקט הרכבת הקלה; פרויקט "כתר דוד" ומרכז הספורט בימק"א, ירושלים; פרויקט בית הספר הדו לשוני בשכונת פת בירושלים; פרויקט גן הסובלנות בארמון הנציב; פרויקט המחלקה הסיעודית בבית באייר; מתנ"ס הר חומה ועוד. כמו כן, שימש העותר, בין היתר, כיועץ המנהל לתכנון ובינוי של משרד הבריאות בנושאי נגישות לנכים (עת/2).

ביום 1.1.1999 נכנס לתוקפו חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (להלן – החוק או חוק השוויון), וזאת , בין היתר, במטרה לספק מענה הולם לצרכיו המיוחדים של אדם בעל מוגבלויות, באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו (סעיף 2 לחוק).

בשנת 2005 תוקן החוק, על מנת להסדיר את העיסוק בתחום הנגשת מבנים תשתיות וסביבה לאנשים עם מוגבלויות, עיסוק שטרם כניסת התיקון לתוקפו לא הצריך הסדרה רישומית (סימן י"א לחוק; להלן – הנגשת מתו"ס). בחוק נקבעו מספר תנאים מצטברים על פיהם יורשה אדם לעסוק בהנגשת מתו"ס, וביניהם הכשרה כאדריכל או כמהנדס.

על מנת להימנע מפגיעה בבעלי מקצוע שעסקו בתחום הנגשת מתו"ס טרם תיקון החוק, נקבעו "הוראות מעבר לעניין מורשה לנגישות מבנים תשתיות וסביבה ..." (חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מספר 2), התשס"ה-2005; להלן – תיקון מספר 2). בהתאם להוראות אלו, שתוקנו פעם נוספת בשנת 2007 (תיקון מס' 4), פורטו דרישות להסדרת מעמדם של אותם בעלי מקצוע שעסקו בתחום הנגשת המתו"ס טרם תיקון החוק (להלן – "דור המדבר"). במסגרת התיקון נקבע, כי תינתן לחבר "דור המדבר" האפשרות לקבל רישיון מורשה מתו"ס אם יוכיח, בין היתר, כי הוא בעל תואר אקדמאי הקשור לתחומי נגישות מבנים או שהוא הנדסאי הרשום בפנקס בתחום הקשור למבנים ותשתיות.

ביום 11.1.07 הגיש העותר לרשם המהנדסים בקשה להירשם כמורשה להנגשת מתו"ס, על פי הוראות המעבר שבתיקון מספר 2 לחוק. לבקשה זו צירף העותר את פרטי השכלתו הפורמאלית, וכן פרטים בדבר ניסיונו המקצועי. בתגובה לבקשתו, זומן העותר להופיע בפני ועדה מקצועית, בפניה פירט את פרטי השכלתו וכישוריו (עת/4). ביום 13.2.07 דחה רשם המהנדסים את בקשת העותר, וזאת מאחר שהעותר לא עמד בתנאי הסף של החוק, לפיו עליו להיות בעל תואר אקדמאי הקשור לתחום המתו"ס (עת/5).

כעבור מספר חודשים, לאחר שהתקבל תיקון מספר 4 לחוק המאפשר גם להנדסאים לקבל תעודת מורשה מתו"ס (סעיף 19מא לחוק), הגיש העותר בקשה חדשה, הפעם לרשמת ההנדסאים, לקבל תעודת מורשה נגישות מבנים. ואולם, ביום 21.10.07, דחתה רשמת ההנדסאים את בקשת העותר. בבסיס החלטתה עמדה העובדה כי העותר אינו עומד בתנאים לקבלת תעודת מורשה נגישות, שכן העותר אינו רשום בפנקס ההנדסאים במדורים "הנדסה אזרחית – תכנון מבנים" או "אדריכלות ועיצוב פנים" ומשכך אינו רשאי "לחתום על 'מבנה פשוט'", ואין באפשרותו לחוות דעתו על מבנים שאינו מוסמך לגביהם לפי חוק המהנדסים והאדריכלים, התשי"ח-1958 (עת/7).

ביום 8.3.09, תוקנו "תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) (תיקון מספר 5), התשס"ט-2009. בתקנות אלו (שנכנסו לתוקפן ביום 1.8.09) נקבע, בין היתר, כי לשם התאמת נגישות במבנים שונים יש להתייעץ עם מורשה נגישות מבנים כמשמעו בחוק השוויון (עת/8; ראו, למשל, פסקאות 8.33, ו- 8.42 לתקנות).

לאחר שתוקנו התקנות הנ"ל, פנה העותר ביום 13.7.09 לרשם המהנדסים ולרשמת ההנדסאים, בשני מכתבים שונים, על מנת שאלו יעיינו מחדש בהחלטותיהם לדחות את בקשותיו (עת/9 ו- עת/10). ואולם, בקשותיו נדחו (עת/12 ו- עת/13).

ביום 9.11.09, לאחר שהעותר הגיש לבית משפט זה עתירה נגד החלטות הרשמים, הסכימו הצדדים כי בקשתו של העותר להירשם בפנקס המיוחד כמומחה מתו"ס תוחזר לעיונה של רשמת ההנדסאים. על פי ההסכמה, הוזמן העותר לדיון בפני ועדה מקצועית בראשותה של רשמת ההנדסאים (להלן – הוועדה הראשונה), והתבקש להציג בפניה פרויקטים של מבנה פשוט אשר תוכננו על ידו ואשר היה בסמכותו לחתום עליהם. כן התבקש העותר להציג בפני הוועדה פרויקטים להוכחת ניסיונו בתחום המתו"ס (עת/17).

ביום 8.12.09, החליטה הוועדה לדחות את בקשת העותר (להלן – ההחלטה הראשונה). בבסיס החלטה זו עמדה קביעת הוועדה לפיה "נוצר הרושם לכאורה כי למר דני פריגת יש ניסיון ומומחיות הנדרשים על פי חוק לרישום כמורשה לנגישות מבנים וסביבה. יחד עם זאת, לאחר התייעצות עם הלשכה המשפטית של משרד התמ"ת, הוחלט לא לאשרו כמורשה נגישות מבנים וסביבה – הנדסאים, מאחר והניסיון הוצג תוך הצגת פרויקטים אותם אסור היה לו לתכנן" (עת/18).

לנוכח ההחלטה הגיש העותר "כתב עתירה מנהלית מתוקן". במסגרת הדיון בעתירה הסכימו המשיבים לשקול מחדש את עמדתם "אם תוצגנה תוכניות שבהן יובהר מה היה חלקו של העותר כמנגיש, להבדיל מפעולות התכנון של המבנה, על מנת שנוכל להתרשם מניסיונו כמנגיש מבנים" (פרוטוקול מיום 24.1.10).

ביום 17.2.10 דחתה ועדה נוספת את בקשתו של העותר (להלן – הוועדה השנייה או ההחלטה השנייה). בבסיס החלטה זו, שהתקבלה פה אחד, עמדה הקביעה לפיה "על אף שלמר פריגת ידע תיאורטי בתחום נגישות הוא אינו בא ידי ביטוי מעשי בתוכניות שהוצגו. בתוכניות שהוצגו לא נמצא ישום מקצועי מספק של נושא הנגישות. חברי הוועדה מצאו כי למר פריגת, בין היתר, אין הבנה מרחבית ואדריכלית שהינה כלי חיוני לעבודת מורשה הנגישות" (נספח א' לתגובת העותר להחלטת הוועדה מיום 17.2.10), ומכאן העתירה שבפניי.

עיקר טענות הצדדים

העותר טוען, כי החלטות המשיבים פוגעות בעיסוקו ובשמו הטוב. לטענתו, נהגו בו המשיבים בחוסר שוויון, תוך שקילת שיקולים זרים ולא ענייניים. העותר מוסיף, כי כינוס הוועדה הראשונה הינו בבחינת שימוע מאוחר, מן השפה לחוץ, שנערך לאחר הגשת העתירה, במטרה "להגן" על ההחלטה המקורית והשגויה של הרשמת. עוד טוען העותר, כי ההחלטה הראשונה רצופה פגמים מהותיים וצורניים. לטענתו, בבסיס דחיית בקשתו, לא עמדו שיקולים מקצועיים כי אם שיקולים משפטיים שגויים, בגינם פורשו הוראות הדין בעניין "דור המדבר" פירוש מוטעה. העותר מוסיף, כי פרוטוקול הדיון שנערך בעניין זה הינו פרוטוקול חלקי. כמו כן טוען העותר, כי גם ההחלטה השנייה התקבלה משיקולים לא ענייניים. לטענתו, ההחלטה השנייה אינה מבוססת על נימוקים של ממש ופרוטוקול הדיון ערוך באופן מגמתי ואינו משקף את מהלך הישיבה. העותר מוסיף, כי בניגוד להחלטה הראשונה בה נקבע כי יש לדחות את בקשתו על אף ניסיונו הרב, בבסיס ההחלטה השנייה עמד הנימוק כי העותר נעדר ניסיון מעשי. סתירה זו, מדגיש העותר, מלמדת על חוסר מהימנות הנמקתם של המשיבים ועל כך שביסוד סירובם עמדו שיקולים זרים. עוד טוען העותר, כי נוכח ניסיונו רב השנים בתחום הנגשת מתו"ס, המסתכם בפעילות של למעלה משלושים שנה בתחום, ונוכח ההמלצות שקיבל מהגורמים המקצועיים מולם עבד, החלטות המשיבים נגועות בחוסר סבירות קיצונית.

מנגד טוענים המשיבים, כי לא נפל כל פגם בהחלטתם. לטענתם, ההחלטות שהתקבלו בעניינו של המשיב היו ענייניות, מקצועיות, והוגנות. המשיבים מוסיפים, כי כל אחת משתי ההחלטות עוסקת בעניין שונה. בוועדה האחת הוצגו תוכניות העותר כמתכנן – תוכניות שהעותר לא היה מוסמך לחתום עליהן, ולעומת זאת, בוועדה השנייה הוצגו תוכניותיו של העותר כמנגיש. המשיבים טוענים, כי שתי הבחינות הובילו למסקנה זהה, ולפיה אין מקום לרשום את העותר בפנקס המורשים, שכן אין לעותר כל ניסיון פרקטי ומעשי המאפשר לאשרו כמורשה נגישות מתו"ס, כפי שנקבע לאחר הסדרת העיסוק בחוק. עוד טוענים המשיבים, כי מאחר והעותר לא עבר את תנאי הסף הנדרשים על פי החוק, הרי שבחינת עניינו פעמיים, על יד שתי וועדות מקצועיות שונות, נעשתה לפנים משורת הדין.

דיון