פריג נ' לוי ואח' - פסקדין

פסק דין

הצדדים ועיקרי הטענות

התובע הגיש תביעה לתשלום סך של 14,100 ₪, בטענה כי הנתבעות הינן ערבות לחוזה שכירות, אשר נחתם בינו לבין אחיה של הנתבעת 2 ואשתו (להלן: "השוכרים"), ועליהן לשאת בשכר הדירה, אשר לא שולם, ובהוצאות פינויו של השוכר מהדירה.

לכתב התביעה צורף הסכם השכירות, מיום 14.8.11, עליו חתמו הנתבעות כערבות, שטר חוב, על סך של 20,000 ₪, עליו חתמו הערבות, מכתבי עו"ד, אשר נשלחו לשוכרים ולנתבעות, הסכם שכר טרחה, בין התובע לבין עו"ד מושקוביץ, המתייחס לשכר הטרחה עבור תביעת הפינוי וכן חשבונית שכר טרחה.

לטענת הנתבעות דין התביעה להידחות, שכן החייבים העיקריים, אשר הוכרזו כפושטי רגל, לא צורפו כנתבעים לכתב התביעה. עוד נטען בכתב התביעה, כי מקור החוב הינו בהסכם קודם, עליו לא חתמו כערבות, וכי דמי השכירות שולמו.

לטענת הנתבעות, הוגשה בקשה לצירוף התובע כנושה, בהליך פשיטת הרגל, ולפיכך אינו זכאי להיפרע מהערבות.

לדברי השוכר, מר איבגי, נותר חייב סך של 1,500 ₪ ולא 2,600 ₪, עם זאת טען שאינו זוכר מה גובה החוב, בשל חלוף הזמן. השוכר מודה כי הוצא צו פינוי בלשכת ההוצאה לפועל.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים אשר צורפו להם הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. כפי שיפורט להלן, שוכנעתי כי הנתבעות חתמו כערבות להסכם, כי נותר חוב בסך של 2,600 ₪, וכן כי התובע נקט הליכי פינוי, בגינם שילם לעו"ד סך של 9,280 ₪. בהיותם של השוכרים פושטי רגל, זכאי התובע להגיש תביעתו כנגד הערבות. בהתאם לחוק הערבות, תשכ"ז-1967, משתרע תוקף הערבות אף על הוצאות שנאלץ התובע להוציא במסגרת הליכי הוצל"פ.

הנתבעות חתמו כערבות להסכם, אשר צורף לכתב התביעה. טענתן לפיה חתמו על הסכם קודם, אינה מתיישבת עם העתק ההסכם. הנתבעות לא חזרו על טענתן בדיון.

אין מחלוקת כי התובע נקט בהליך פינוי, על מנת לפנות את השוכרים מהנכס.

לכתב ההגנה צורף העתק בקשה למתן הוראות, בהליך פשיטת הרגל, לצרף את התובע כנושה. הבקשה לא הוגשה על ידי התובע, אלא על ידי ב"כ של השוכר. ספק אם הובאה הבקשה לידי התובע. מכל מקום, לכתב ההגנה לא צורפה כל החלטה, לפיה אכן צורף התובע כנושה.

סע' 8 (2) לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק") מאפשר לתבוע את הערבים ללא פניה מוקדמת אל החייב אם "ניתן נגד החייב צו קבלת נכסים או צו פירוק". מסמך המצורף לכתב ההגנה מלמד כי כנגד החייבים העיקריים ניתן צו כינוס, והדברים עולים אף מכתב ההגנה.

סע' 6.2 להסכם קובע, בין היתר, כי ככל שלא יומצאו השיקים, עבור שכר הדירה, "יהווה הדבר הפרה יסודית של הסכם השכירות אשר יקנה למשכיר זכות לשימוש בכל הזכויות שנקבעו בהסכם זה במקרה של הפרה, לרבות במיוחד פינוי השוכר מהמושכר לא כל הודעה ו/או הראה נוספת"

סע' 6.4 להסכם קובע כי "הערבים מאשרים בעצם חתימתם על הסכם זה במפורש כי הם ערבים גם לביצוע התשלומים כמפורט לעיל, כמו ליתר התחייבויות השוכר עפ"י הסכם זה."

סע' 4 (ב) לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 קובע כי "הערב חב גם בריבית, בהוצאות ובדמי נזק שנתחייב בהם החייב בשל החיוב הנערב, ודינם של כל אלה כדין החיוב הנערב; והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מן הערבות".

מהאמור עולה כי הערב חב גם בהוצאות ובדמי נזק, שנתחייב בהם החייב בשל החיוב הנערב, וראה לעניין זה סע' 48 לפסק הדין בת"א (י-ם) 5138/04 לפיו " ואולם על הנתבע לשאת גם בהוצאות שנגרמו לתובעים עקב נקיטת הליכי הוצל"פ לאור סעיף 4(ב) לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 הקובע את "תחומה של הערבות" כלהלן... "

מסע' 6.4 להסכם, כאמור לעיל, עולה כי אי תשלום שכר הדירה יקנה למשכיר בין היתר זכות פינוי השוכר מהמושכר. בנסיבות אלה אני סבורה חיובן של הערבות, בהוצאות הפינוי, מתיישב עם ערבותן, וכי לא השתמעה מן ההסכם כוונה, לפיה אין הערבות חייבות בגין הוצאות הפינוי.

עדותו של התובע, לפיה לא שילמו לו השוכרים את שכר הדירה עבור חודש אוגוסט בסך של 2,600 ₪ מקובלת עלי. כך גם עדותו לפיה נשא בהוצאות הפינוי.

התובע צירף הסכם שכר טרחת עו"ד, ממנו עולה כי היה עליו לשלם לב"כ סך של 8,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן קבלה המעידה על תשלום סך של 9,280 ₪.