פרי נ' שרות בתי הסוהר

החלטה

בפני עתירת אסיר שהוגשה היום (15.9.11) להתיר יציאתו של העותר לחופשה מיוחדת של 12 שעות לצורך חיקור דין אליו זומן העותר למחר, 15.9.11 בבית המשפט השלום בתל אביב.

העותר מרצה מאסר של 10 שנים בעבירות מרמה. ריצה 1/4 מתקופת מאסרו. טרם שולב בסבב חופשות. מסווג בקטגוריה ב/1 דהיינו אסיר שיציאתו לחופשה מותנית באישור שב"ס ומשטרת ישראל.

כעולה מהעתירה, בקשתו של העותר לצאת לחופשה מיוחדת לא נידונה לגופו של עניין והיא נדחתה על ידי קצין האסירים המחוזי, ביום 3.8.11, בהסתמכו על סעיף ז' (5) לפרק ח' לפקנ"צ 04.40.00 הקובע כי מפקד בית הסוהר מוסמך לאשר חופשה מטעמים מיוחדים בנסיבות של התייצבות בבית משפט.

"מפקד בית הסוהר מוסמך לאשר חופשה מיוחדת לאסיר המסווג לקטגוריה ב/2 ואשר נמצא בסבב חופשות וזאת לשם התייצבותו בבית המשפט למתן עדות, או לדיון אליו זומן כבעל דין".

בהיות העותר מסווג ב'1 (ולא ב/2 כפי שקובע הסעיף הנ"ל) נדחתה בקשתו של העותר על הסף בטענה כי הוא אינו בר חופשה בשלב זה.

לאחר שפניית האסיר נדחתה, פנה ב"כ העותר פעם נוספת (ביום 4.9.11) לקצין האסירים המחוזי בבקשה לשקול עמדתו מחדש בטענה שבקשת העותר נכנסת בגדרו של פרק ח' סעיף 1.ג. 11) ולא בגדר הסעיף אליו כיוון קצין האסירים (סעיף 5 ז').

סעיף 1.ג. עליו סומך ב"כ העותר קובע כי מפקד המחוז או קצין אסירים מחוזי על פי המלצת מפקד בית הסוהר ולאחר אימות ובדיקת הטעם לחופשה המיוחדת המבוקשת מוסמך לאשר חופשה מהטעמים המנויים בסעיף ג' ובניהם סעיף 11 הקובע:

"הליכי משפט- חופשה עד 12 שעות לצורך מתן עדות בבית משפט אזרחי או תעבורה או דיון בערעור אזרחי שהגיש האסיר".

פנייה זו לא זכתה למענה והיום כאמור הוגשה לבית משפט זה עתירת האסיר.

עם קבלת העתירה נתבקשה תגובת המשיב (עד לשעה 14:00).

בכתב התשובה שנתקבל (בשעה 14:30) זנח המשיב את העילה בגינה סורבה בקשתו של העותר לצאת לחופשה מיוחדת והיא נושא עתירה זו.

כעולה מכתב התשובה הבקשה לחופשה מיוחדת נדונה ונבדקה לגופו של עניין והמשיב מבסס סירובו לעתירה על התנגדותה של משטרת ישראל בשל "מידע שלילי ומשמעותי אשר מצוי ברשותה".

ברור מאליו כי המידע החסוי לא צורף לכתב התשובה ותוכנו איננו בידיעת בית המשפט. על פי המסמך של משטרת ישראל שצורף לכתב התשובה עניינה של הידיעה המשך פעילותו הפלילית של העותר בעודו מרצה מאסר.

עילת הסירוב שפורטה בכתב התשובה נטענה לראשונה בהזדמנות זו וזכרה לא בא בתשובתו של קצין האסירים המחוזי מיום 3.8.11. אין לי אלא להניח על פי כתב התשובה שהמשיב

בשלב זה מסכים עם הטיעון המשפטי שהעלה ב"כ העותר בעתירתו.

העותר זומן לחיקור דין ביום 2.8.11 לדיון שקבוע למחר (15.9.11).

הודעת הסירוב של המשיב הובאה לידיעתו של העותר כבר ב- 3.8.11. פנייה נוספת אל קצין האסירים נעשתה כעבור חודש ימים מיום הסירוב, ב- 4.9.11. העתירה הוגשה כעבור 10 ימים כאשר הדיון קבוע ליום המחר מבלי שפורט בעתירה כל טעם המניח את הדעת לשיהוי בהגשת העתירה.

בנסיבות רגילות, אילו הוגשה העתירה במועד סביר היה בית המשפט מקיים דיון בנוכחות שני הצדדים ובוחן סבירות החלטתו של שב"ס והתנהלותו נוכח העמדות השונות שהציג בפני ב"כ העותר מחד גיסא ובפני בית המשפט (בכתב התשובה) מאידך גיסא.

ברם, נוכח ההשתהות הרבה בפניה לבית המשפט אינני רואה אפשרות לדון בעתירה כאשר להבנתי קוצר הזמן, אפילו אם ימצא בית המשפט להיעתר לבקשה, לא יאפשר יציאתו של העותר היום לחופשה. די בשיהוי בהגשת העתירה לבית המשפט כדי לדחות את העתירה (ראה בעניין זה רע"ב 6145/11 מיום 25.8.11).