פרי נ' אליאש

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון מיום 14.01.13 (כב' הרשמת הבכירה ר. הירש) אשר קיבל בחלקה את תביעת המשיב וחייב את המבקש להשיב למשיב סך 11,800 ₪ וכן לשלם לו הוצאות משפט בסך 300 ₪.

כאמור בפסק הדין, בין הצדדים נחתמו שני הסכמים לביצוע עבודות מסגרות (מעקות) בבית המשיב.

לטענת המשיב בכתב תביעתו, על אף ששילם למבקש 15,000 ₪ (ע"פ ההסכם הראשון) וכן (בהתאם להסכם השני) סך 3,800 ₪ (בשני תשלומים) וסך 275 ₪ עבור צבע למעקה, הרכיב המבקש רק חלק קטן מהעבודות שהוזמנו. עוד טען כי העבודה בוצעה באופן לא מקצועי, הופסקה טרם השלמתה והוא נאלץ לפנות לבעל מקצוע אחר.

לטענת המבקש הוא לא המשיך בהרכבת העבודה, אף שביצע אותה (היינו, הכין את המעקות אך לא הרכיב אותם במקומם), מאחר והמשיב על דעת עצמו סרב לשלם לו את המגיע בשלב ההרכבה והודיע כי ישלם רק בסוף ההרכבה, והמבקש איבד את אמונו במשיב וע"כ לא המשיך בהרכבה.

בימ"ש קמא לא קיבל את גרסת המבקש וקבע כי הוא לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח עושק. נקבע כי המבקש לא הוכיח בדרך כלשהי כי ביצע את כל העבודה, וכי העבודה כולה אכן הובאה לבית המשיב לצורך הרכבתה, מה גם שהמשיב הכחיש זאת. ביהמ"ש ציין כי אף עדיו של המבקש תמכו בעדות המשיב והעידו כי הורכב רק חלק קטן מהמעקות, בין 3-5 מ' בלבד. לכן נדחתה טענת המבקש לפיה הכין את כל עבודת המסגרות שהוזמנה.

למרות זאת, התביעה התקבלה באופן חלקי בלבד, מאחר שנקבע כי המבקש זכאי לתמורה בגין חלק העבודה שהורכב בביתו של המשיב בסה"כ כ-7-9 מטר.

על דרך האומדנה נקבע כי מגיע למבקש תשלום בסך 7,000 ₪, וע"כ על המבקש להשיב למשיב סך 11,800 ₪. גם העתירה להחזר התשלום בגין הצבע, נדחתה.

לטענת המבקש, שגה בימ"ש בקביעתו כי הוא לא הוכיח הכנתם של 30 מ' מעקות, לטענתו הדבר הוכח הן בעדותו והן בתמונות שהגיש לבימ"ש, מה גם שהמעקות היו ברכבו וביהמ"ש יכל להתרשם מהם (כמו גם ערכאת הערעור). כמו כן טעה בימ"ש בכך שלא זיכה את המבקש במע"מ.

דין הבקשה להידחות.

כידוע, התערבות ערכאות הערעור בפסקי דין של בתי המשפט לתביעות קטנות הינה מצומצמת ביותר, ותעשה רק כאשר מתגלית טעות על פניו של פסק הדין, או כאשר מדובר בעניין עקרוני (ר' 5711/08 פרטוק נ' סול תורגמן, מיום 17.03.09).

העניין שלפני אינו נכנס לגדר אחד מהחריגים האמורים. אין זאת אלא שמדובר בסכסוך כספי פרטני גרידא, אשר בימ"ש קמא קבע כי טענות המבקש לא הוכחו, והוחלט על השבת סכום שנקבע בדרך של אומדנא, כסמכותו של בית משפט (ר' ע"א 8588/06 דוד דלג'ו ואח' נ' אכ"א לפיתוח בע"מ ואח', מיום 11.11.10 ).

אינני סבורה כי המבקש הצליח להוכיח כי הכין את העבודה שהוזמנה באורך 30 מ'. ממראה עיניים בימ"ש אינו יכול ללמוד מהי כמות העבודה שהוכנה, לא באופן של צפייה בסחורה המצוייה במכונית, ולא בדרך של צילום תמונות. מכל מקום, בפרוטוקול הדיון בבימ"ש קמא, אין כל זכר לראיה שהמבקש ביקש להביא ראיות, וביהמ"ש סרב לכך.

כעולה מפרוטוקול הדיון בבימ"ש קמא, הצדדים היו חלוקים בשאלה האם הוכנו 30 מ' מעקות, כאשר המשיב טוען כי הדבר איננו נכון וביהמ"ש מעדיף את גרסתו של המשיב על פני גרסתו של המבקש. כידוע, ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאי עובדות ומהימנות (ר' ע"א 2254/09 צ.נ בנייני איכות בנתניה נ' עו"ד גונן קסטנבאום (מיום 03.01.11).

אשר לסכום המע"מ, אף שעניין המע"מ הוזכר בשפה רפה בכתב ההגנה שהגיש המבקש, הוא לא עלה עוד, גם לא במסגרת הדיון בבימ"ש קמא. ממילא סכום ההחזר נקבע על דרך האומדנא, וע"כ איני רואה כי נפלה טעות חריגה בפסק הדין המצדיקה התערבות בעניין זה, ומכל מקום, המע"מ לא אוזכר לא בסכום החיוב ולא בסכום הזיכוי, גם לא ניתנה הוראה בדבר המצאת חשבוניות.

התוצאה היא כי הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 500 ₪.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשע"ג, 24 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: