פרי א. נכסים בע"מ ואח' נ' סולל-בונה בע"מ

החלטה

המבקשת עתרה לחייב את המשיבות לשלם את מלוא האגרה בגין כל הסעדים הנתבעים, לרבות בגין הסעדים החלופיים ובקשה להורות למשיבות לפרט את השווי הכספי של הסעדים הנזכרים בסעיף 22.1 ו-22.2 לכתב התביעה.

בטרם החלטה בקשתי גם את עמדת המדינה, עמדה הרלוונטית לשאלות אגרה, ולאחר שעיינתי בתגובות ובתשובות לרבות עמדת המדינה ולאחר שעיינתי בכתב התביעה – אני רואה לקבל את הבקשה מהטעמים המופיעים בבקשה ובעמדת המדינה.

יאמר תחילה כי בכותרת התובענה לא מופיע "מהות הסעד" – והגם שאין הדבר מתחייב על פי התקנות הרי שנהוג לכתוב בכותרת התובענה מה מהות הסעד המבוקש ומה שיעורו ככל שיש לו שווי.

מעיון בכתב התביעה ולאחר שהובאו פרטי העובדות שלדעת התובעים מקימים עילת תביעה הרי שבסעיף 18 התגלה לקורא הסעד המבוקש - ליתן פס"ד הצהרתי כי זכויות בנכס חופשיות ונקיות מכל תביעה ו/או חוב וכד' וכן להצהיר כי המשיבות פטורות מאגרת חוב המים, ועוד עתרו לסעדים הצהרתיים כאלה ואחרים לענין חוב המים, תיקי הוצל"פ שנפתחו בענין החוב והצהרה כי הסכומים נפרעו ועוד מבוקש לחלופין כי ככל שיקבע כי היחידות שבמחלוקת נמכרו "יש להורות על חיוב הנתבעת לשלם..." ובהמשך מפורט באופן כללי החיוב שבית המשפט מתבקש לקבוע בהתאם לפרמטרים הנזכרים בתובענה – אך לא נזכרים סכומים (סעיפים 22.1; 22.2).

כאמור ראיתי לקבל את עמדת המבקשת והמדינה; אומר כי הדברים שהובאו מטעם המדינה בה צוטטו דברי כבוד השופט ארנון בה"פ 6341-05-09 כי "אין מחלוקת כי הכותרת של כתב התובענה מנוסחת כבקשה למתן פסק דין הצהרתי. אולם כידוע אין להסתפק רק בבחינת הדברים ומן הראוי לבחון בקפדנות מהבחינה המהותית מהו הסעד האמיתי הנתבע במסגרת התובענה" מקובלים עלי ולאחר שעיינתי בכתב התובענה – אין לי ספק כי יש מקום לחייב את המשיבות לשום את הסעד המבוקש, גם אם הוא חלופי.

אני דוחה את טענת המשיבות כי מאחר שמדובר בסעדים חלופיים אין לשום את הסעד המבוקש בעת הזאת וכי "ככל ויתקבל הסעד העקרי בית המשפט כלל לא ידרש, לא ידון ולא יפסוק בסעד החלופי..."; בהתאם לדבריו של כבוד השופט גרוניס ברע"א 3889/09 יתרן תקשורת ואח' נ. רפאלי ואח' [5.10.09] שצוטט בתשובת המבקשת – ולפיהם "...אין הבחנה בין האגרה המשתלמת בגין סעד עיקרי לבין סעד חלופי..." וככל שאין המבקשת מסתפקת בסעד ההצהרתי, ואינה מוותרת על הסעד החלופי עליה לשאת באגרה הרלוונטית לסכום הסעד המבוקש גם אם הוא סעד חלופי.

ואומר כי הגיוני בעיני להורות לכל בעל דין לשלם את מלוא האגרה בגין כל הסעדים (לפי הגבוה) כפי שנעשה בכל תיק תביעה בה נקבעת האגרה לפי סכום הסעד ולא לפי התוצאה. וכך כשם שתובע משלם את מלוא האגרה עבור כל הסעדים שתבע ובסופו של יום יכול שהתובענה שהגיש תדחה או שיקבל רק סכום קטן מהתובענה, ואין האגרה מוחזרת לו, מכאן שאין רלוונטיות לתוצאת הדיון.

כך גם בענייננו – אין רלוונטיות לשאלה אם בית המשפט יקבל את הסעד העיקרי המתבקש בתובענה ועל כן יש לשלם את מלוא האגרה עבור כל הסעדים המבוקשים.

אני מורה למשיבים לשלם תוך 30 ימים את מלוא האגרה בגין הסעדים החלופיים הנזכרים בסעיפים 22.1 ו-22.2. לכתב התביעה לאחר שיפרשו את סכום התביעה המבוקש.

ניתנה היום, ט"ז אדר ב תשע"א, 22 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: