פרטובי נ' מנומל ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 28/11/09.

1. לטענת התובע עת נסע עם רכבו ברחוב ביאליק ברמת השרון ופנה לכיוון רחוב רש"י, במהלך הפניה פגע ברכבו אופנוע הנתבע 1 אשר ניסה לעוקפו מימין. לטענת התובע, בנסיבות התאונה מוטלת האחריות לתאונה לפתחו של הנתבע 1 אשר עקף את רכבו מימין עת ביצע פניה. הנתבעת 2 הינה בעלת האופנוע עליו רכב הנתבע 1 וכן, מעסיקתו ומשכך, הואיל ובזמן התאונה עבד הנתבע 1 בעבורה, הרי שהיא אחראית באחריות שילוחית לנזקי התאונה.

2. לטענת הנתבע 1 במועד התאונה נסע אמנם בשליחות הנתבעת 2 עם ארבע פיצות באופנועו, היה יום גשום, הוא לא ניסה לעקוף את התובע מימין ואולם, כשהתובע ביצע עצירה לפני פניה הוא התבלבל והחליק עם אופנועו.

הנתבעת 2 מודה כי בזמן התאונה נסע הנתבע 1 עם אופנוע בבעלותה וכן, כי עבד בשליחותה.

3. במהלך הדיון העידו בפני התובע והנתבע 1 , כן הוצגו בפני צילומים המתעדים את הנזק לרכב התובע.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות , הנני קובעת כי דין התביעה להתקבל ולהלן יפורטו טעמי.

4. אמנם מדובר בשתי גרסאות להלכה ואולם, למעשה אין כל צורך להכריע בין שתי הגרסאות הואיל וגם לאור גרסתו של הנתבע 1 יש להטיל עליו את האחריות לתאונה. במה הדברים אמורים? – אין ספק כי לגרסתו של הנתבע 1 היה מדובר ביום גשום ומשכך, היה על כל הנוהגים בכביש לנהוג במשנה זהירות ולשמור על מרחק אשר הוא אף גדול מהרגיל לאור תנאי מזג האוויר. לענין זה , לגרסת הנתבע 1 הוא התבלבל הואיל והתובע עצר על מנת לפנות ומשום כך, איבד את שיווי משקלו ונפל תוך שאופנועו פוגע ברכב התובע. מגרסה זו נמצאנו למדים כי הנתבע 1 לא שמר על מרחק מתאים ומשום כך, איבד את שיווי משקלו לאור עצירת התובע . זאת ועוד, מהפגיעה ברכבו של התובע שהיא פגיעת מעיכה חזקה ניתן ללמוד כי האופנוע פגע ברכב בעוצמה ובכך ניתן למצוא חיזוק לעובדה שהנתבע 1 לא שמר על מרחק וכן, נסע במהירות אשר אינה תואמת את תנאי מזג האוויר.

אשר על כן הנני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת, אמנם לפתחו של הנתבע 1.

באשר לנתבעת 2 הרי שהואיל והיא שימשה בתקופה הרלוונטית כמעסיקת הנתבע 1 ונסיעתו היתה בשליחותה,היא אחראית לתאונה באחריות שילוחית ביחד ולחוד עם הנתבע 1.

5.באשר לשיעור הנזק- התובע טען לנזק לרכבו המגובה בחוות דעת שמאית בסך 6258 ₪ וכן, לתשלום שכר טירחת השמאי בסך של 665 ₪ . כמו כן, הציג התובע חשבונית –קבלה המעידה כי ביצע בפועל את התיקונים ומשום כך, עתר לשלום הפרשי הצמדה בסך של 79 ₪. לאור האמור , הנני קובעת כי התובע הוכיח את נזקיו אלו והוא זכאי לשיפוי בגינם. באשר לרכיב הטרחה ועוגמת הנפש הרי שהתובע לא הציג כל ראיות בכדי לתמוך ברכיב זה ומשכך, הנני דוחה תביעתו ברכיב זה.

6.סוף דבר התביעה מתקבלת – הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובע סך של 7002 ₪. כן, ישאו הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות התובע בסך 500 ₪ . התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

7.רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין .

8.המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, ו' כסלו תשע"א, 13 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: