פרחאת עבד אל רחמאן נ' שמא ואח'

פסק - דין

המדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים שארעה ביום 3/11/03.

התאונה הנ"ל ארעה בזיקה לעבודתו של התובע, וקיימת קביעה על פי דין בהתאם לסעיף 6 ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

התובע סבל עקב התאונה הנ"ל משבר חוץ מפרקי עם תזוזה בסקיפולה השמאלית, שבר אלכסוני עם תזוזה בשליש הקריואני אמצעי בירך ימין, סימני קונטוזה בריאה השמאלית וכן חבלות בראש ובפנים. התובע אושפז 57 ימים, עבר ניתוח לקיבוע השבר בירך ולאחר מכן שוחרר עם הוראה להמשך טיפול ומעקב רפואי.

לתובע נקבעה נכות צמיתה בשיעור 27% על ידי המל"ל וזאת לפי החלוקה הבאה:

10% בתחום האורטופדי.

10% בתחום הנפשי.

10% בתחום הכירורגי (צלקת).

הנכות הרפואית המשוקללת הינה בשיעור 27%. וועדת רשות שליד המל"ל החליטה להגדיל את הנכות הצמיתה בהתאם לתקנה 15 ולהעמיד אותה על שיעור 37%.

התובע לא השלים עם קביעת הנכות בתחום הנפשי וניהל משך השנים (וממשיך לנהל עד היום) הליך של החמרת מצב שטרם הסתיים באופן מלא.

בתיק נשמעו מלוא ראיות הצדדים. העידו התובע וכן אשתו. לא הובאו עדים נוספים והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

התובע יליד 1954, נשוי עם 5 ילדים. אשתו לא עובדת. הוא עבד עובר לאירוע התאונה כמסגר עם שכר חודשי נומינלי של 5,500 ₪ (מעוגל) ואשר שוויו להיום סך של 6,700 ₪ (מעוגל). התובע טוען כי היה בריא לחלוטין עובר לאירוע התאונה וכי כל מגבלותיו, מהן הוא סובל עד היום, הן תולדה של התאונה נשוא תיק זה. הנתבעת הפנתה לכך כי קיימים רישומים רפואיים בעברו של התובע ולפיהן הוא סבל מכאבים והגבלות בעמוד שדרה צווארי, עמוד שדרה גבי וכן בכתפיים. בכל מקרה, מהראיות המעטות שהובאו בפני בית המשפט, לרבות דו"ח רציפות בעבודה, ניתן ללמוד על כך שהתובע לא עבד באופן רצוף עובר לתאונה.

בכל הקשור לנכות התפקודית, קיימת מחלוקת מהותית בין הצדדים. התובע טוען כי יהא מוצדק להעמיד את נכותו התפקודית על שיעור 70% וזאת בשים לב למהות הפגיעות הקשות מהן סבל, הנכות הצמיתה הסופית שנקבעה לו על ידי המל"ל בשיעור 37% וכן המסמכים הרפואיים משך כל השנים שחלפו מאז אירוע התאונה והמלמדים כי הוא נפגע קשות בתפקודו, והלכה למעשה, אינו מסוגל לעבוד לחלוטין. מנגד, טוענת הנתבעת כי הנכות הרפואית שנקבעה על ידי המל"ל בתחום הצלקת איננה תפקודית, וכך הוא הדבר בכל הקשור לנכות הרפואית בשיעור 10% בתחום הנפשי. הנכות התפקודית זהה לנכות האורטופדית בשיעור 10% וניתן להעמידה לצורכי החישוב על שיעור 12% לכל היותר.

בכל הקשור למחלוקת הנ"ל, אני בדעה שהנכות הפלסטית איננה בעלת השלכה תפקודית כלשהי, אך מנגד, יש להתחשב במלוא הנכות האורטופדית והנכות הנפשית ולהעמיד את הנכות התפקודית על שיעור 20%. נכון הדבר שהנכות הנפשית בשיעור 10% איננה בהכרח מלמדת על הגבלה תפקודית מלאה באותו שיעור, אך במקרה שבפנינו, לא ניתן להתעלם מרצף הטיפולים שהתובע נזקק להם משך השנים הרבות שחלפו וכן העובדה שמשך שנים לא מצא את דרכו בחזרה אל העבודה. נכות תפקודית בשיעור 20% מבטאת באופן מידתי את הפגיעה ביכולתו של התובע לעבוד.

אגש להלן לחישוב ראשי הנזק הרלוונטיים, תוך התייחסות לטיעונים שהצדדים העלו בסיכומיהם.

הפסד השתכרות מלא בעבר

בעוד התובע טוען להעדר כושר מוחלט להשתכר באופן רצוף מאז התאונה ועד היום (תקופה של 8.5 שנים), טוענת הנתבעת כי מוצדק לאשר לתובע הפסד שכר מלא בגין שנה אחת בלבד. כאמור לעיל, התובע טען כי לא הצליח לשוב לעבודתו עד היום, אך עדיין השאלה הינה האם יש לכך הצדקה אובייקטיבית לאור הממצאים הרפואיים והנכות הצמיתה שנקבעה לו. באיזון הראוי של הנתונים הנ"ל, אני סבור כי ניתן לפצות את התובע בגין 24 חודשים באופן מלא ולפי שכר של 6,700 ₪ והתוצאה המתקבלת הינה, 160,800 ₪.

הפסד שכר חלקי בעבר

כאמור לעיל, התובע סבור שיש לפצותו באופן מלא בגין העבר. הנתבעת סבורה כי ניתן לפנים משורת הדין לאשר לתובע הפסד שכר חלקי בשיעור 15%. לטעמי, מוצדק לפצות את התובע בגין הפסד חלקי בשיעור 25% לפי השתכרות 6,700 ₪ לתקופה של 6,5 שנים והתוצאה המתקבלת הינה 130,650 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד