פרחאת נ' לסמן

פסק דין

1.בפני בקשתו של המבקש, המתגורר בשכירות מכח חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב- 1972 (להלן: החוק), בנכס ברחוב שבתאי לוי 19 בחיפה (להלן: המושכר), לאשר לו העברת זכויות במושכר בתנאים המצויינים בבקשה.

2. המבקש טוען כי אינו מכיר את בעל הבית של הנכס, מסיבות המפורטות בבקשה, ולא הצליח לקבל תגובתו של איש מסדרה של אנשים עמם היה בקשר בעבר לפניותיו להעברת הזכויות במושכר.

כבר בשלב זה ייאמר כי בנתונים אלה תמוה כי המבקש החליט להגיש את הבקשה רק נגד המשיבה אילנה לסמן.

מכל מקום, מעיון באישור המסירה המצוי בתיק עולה, כי המבקש לא הצליח למסור למשיבה את כתבי בי הדין, בניגוד לאמור בכתבי הטענות שהגיש, מאחר שהמשיבה עזבה לכאורה את כתובתה הקודמת ללא מען. (אישור המסירה הודפס ונמצא בתיק בית המשפט).

עניין ההמצאה הוא מהותי להליך, ובהעדר המצאה לא יוכל המבקש לקבל פסק דין כמבוקש על ידו.

3. עוד טוען המבקש כי מלכתחילה הגיש את הבקשה לבית הדין לשכירות, אך הבקשה הוחזרה לו ללא החלטה שיפוטית, ובמזכירות בית משפט השלום נאמר לו לפנות לבית המשפט המחוזי.

4. סמכות עניינית

הסמכות העניינית לדון בעניניים הנוגעים להעברת שימוש במושכר ובחלוקת דמי המפתח, אינה נתונה לבית המשפט המחוזי, אלא לבית משפט השלום.

סעיף ההגדרות בחוק קובע כי הערכאות הדנות בעניינים לפי החוק הן בית משפט השלום ובית הדין לשכירות שהוקם לפי החוק.

סעיף 140 (א) לחוק קובע:

"בית הדין לשכירות יהיה מוסמך לדון בכל ענין הנובע מהוראות פרקים ב' עד ה' של חלק ב', יהיה שוויו אשר יהיה".

הנוהל וסדרי הדין בעניינים נשוא הבקשה מצויים בפרק ב' בחלק ג' של החוק. סימן א' לפרק ב' (סעיפים 85-98), עוסק בדייר יוצא המציע דייר במקומו, וקובע את דרך הפעולה מקום שבעל בית ודייר לא הגיעו לידי הסכם בדבר פינוי המושכר, כניסת דייר מציע למושכר וחלוקת דמי המפתח. סעיף 93 לחוק אף מתייחס במפורש לסיטואציה בה לא השיב בעל הבית להצהרות הדייר היוצא. משמדובר בנושא המצוי בחלק ג' של החוק, אין בית הדין לשכירות מוסמך לדון בו, וממילא הוא בסמכותו של בית משפט השלום. מכל מקום, סעיף 151 לחוק קובע את המנגנון להעברת עניינים בין בית משפט השלום לבית הדין לשכירות וההיפך.

אכן, החוק אינו מתייחס במפורש לסיטואציה בה הדייר אינו מכיר את בעל הבית, אך סביר להניח כי המבקש מסוגל לברר ענין זה, הן בלשכת רישום המקרקעין, והן אצל כונס הנכסים הרשמי, לאחר שבעל הבית הקודם פשט את הרגל ואצל גורמים נוספים.

מכאן כי הענין אינו מצוי בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. גם לולא היה חוק ספציפי קובע את הסמכות לדון בעניינים דידן, היה ההליך נופל בגדרו של סעיף 51 (א) (3) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

5. כאמור לעיל, המבקש ציין כי הגיש בקשתו בבית הדין לשכירות, והתיק הוחזר אליו ללא כל החלטה שיפוטית. בטלפון נמסר לו כי השופט, שאת שמו אינו יודע, נתן החלטה בעל פה לפיה יש להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי, והמזכירות החזירה למבקש את הבקשה.

מעיון בתיק של בית משפט השלום, התברר כי המבקש הגיש בקשתו בנובמבר 09' בתיק אזרחי 8299/01, שנסגר זה מכבר, והבקשה "נסגרה" מטעמים טכניים. אכן, בתיק קיימת הערה לפיה התיק מוחזר לארכיון ויש לפתוח תיק שכירות, אך סביר להניח כי לו היה המבקש פותח תיק שכירות היה מקום להעבירו לבית משפט השלום.

אילו ניתנה החלטה שיפוטית להעברת התיק לבית משפט זה או אחר, יתכן שהענין היה נופל בגדר סעיף 79 לחוק בתי המשפט, ולא היה מקום להעבירו עוד, אך אין זה המקרה שבפני. בקשת המבקש הוגשה שלא כדין בתיק סגור זה מכבר, ולא נידונה כלל.

6.נוכח כל האמור לעיל, מועברת בזה הבקשה לדיון בבית משפט השלום בחיפה, הוא בית המשפט המוסמך לדון בה.

בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.