פרחאן נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפני ערעור על החלטת בית משפט לתעבורה פתח תקוה, כב' השופטת טל הוספלד, בתיק תעבורה 4531/01-10 המאוחד עם תיק 4016-05-09 במסגרתה הורשע המערער בעבירת מהירות של 140 קמ"ש במקום 90 ונהיגה בעת פסילה מינהלית כאשר הפסילה המינהלית ניתנה בעקבות הנהיגה במהירות.

העונש שגזר בית משפט קמא בהסדר טיעון פתוח 1,500 ₪ קנס, 12 חודשי פסילה בניכוי 30 ימי פסילה מינהלית, 4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים, 5 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים.

בנימוקי הערעור מציינת ב"כ המערער כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו התביעה תעתור למאסר על תנאי, שנה פסילה בניכוי, פסילה על תנאי ואילו ב"כ הנאשם תטען לתקופת פסילה קצרה יותר.

למערער רישיון נהיגה משנת 98, 43 הרשעות קודמות, 10 הרשעות בגין אי החזקת רישיונות, 10 נהיגה ללא חגורת בטיחות, ללא תוית נהיגה חדש, עבירות חניה, עבירות מהירות ולמערער נסיבות אישיות קשות שהוצגו בפני בית המשפט. המערער עצמו גרוש, אב לשניים. אביו של המערער חולה, הוא מסתייע בבנו.

לגופו של עניין, דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:

1.עיון בפרוטוקול בית המשפט מלמד כי הסנגורית הודיעה בישיבה מיום 22.3.11 לאחר שמיעת התובעת כי במסגרת הסדר טיעון עותרים למאסר על תנאי שנה פסילה בניכוי חודש פסילה מינהלית, פסילה על תנאי וקנס כי היא מבקשת את בית המשפט לכבד ההסדר ולדחות הטיעונים לעונש לישיבה נוספת. נוכח כך, לא היה מקום להעיר בעת הדיון היום בפני כי ב"כ המערער לא הבינה שמדובר בהסדר טיעון. מוטב היה שטענה זו לא תועלה כלל.

2.עיון בגזר הדין מלמד כי בית משפט קמא לאחר שמיעת הצדדים, טיעוני התובעת וטיעוני ב"כ הנאשם במסגרת הסדר הטיעון, נתן משקל לנסיבותיו האישיות של המערער מחד, שקל חומרת העבירות מאידך, נתן משקל לעבר תעבורתי ולא מצא להפחית מעונש הפסילה לה עתרה המאשימה.

לא אחת נקבע בפסיקה כי ערכאת הערעור תתערב, מקום שבית משפט קמא טעה טעות משפטית גסה או חרג לחומרה או לקולא מהעונש הסביר העולה וראוי בנסיבות אותו מקרה שבפני. עוד נקבע, כי שיקול דעתה של ערכאת הערעור אינו עדיף ואינו עודף על שיקול דעתה של הערכאה קמא ולא יבוא שיקול דעתו של ערכאת הערעור במקום שיקול דעתה של ערכאה קמא.

מכאן שגם בנימוק זה יש לדחות הערעור.

3.יש לזכור כי מדובר בהסדר טיעון פתוח בין הצדדים והמערער היה ער וידע אודות הסדר טיעון כזה.

ומה משמעותו של הסדר טיעון פתוח? משמעותו הוא כי הצדדים ובאי כחם יודעים המסגרת העונשית הצפויה, קרי מצב קיצון אחד העונש לו עותרת התביעה, מצב קיצון שני העונש לו עותרת הסנגוריה ושיקול הדעת בתווך בין שני מצבי קיצון. נאשם משמוצע לו הסדר הטיעון קרוב לודאי שהוא בוחן באמצעות סנגורו או בעצמו הענישה הרווחת בגין אותה עבירה/עבירות בהן הודה ויודע לאשורו את טווח העונשים ומסכים לכך.

אף אחד אינו כופר על נאשם להגיע להסדר טיעון פתוח או סגור.

ומשהגיע להסדר טיעון פתוח והסכים לו, הרי שאינו יכול לחזור בו מאותו הסדר טיעון.

הלכה למעשה, הערעור הינו חזרה מההסכם להסדר טיעון.

יותר מכך, בית המשפט מודיע לצדדים שאינו מחויב להסדר הטיעון, קרי הנאשם נוטל על עצמו סיכון נוסף מעבר להסכמה לעונש הקיצון המוצג על ידי התביעה, סיכון לפיו בית המשפט עשוי לגזור עונש כבד יותר מזה המוצג על ידי התביעה, כך גם התביעה נוטלת על עצמה סיכון כי בית המשפט יטיל עונש קל יותר מזה המוצג על ידי הנאשם.

לאור כל זאת, אין מקום לאפשר חזרה מהסדר הטיעון.

על יסוד כל אלה, הערעור נדחה.

הרישיון יופקד עד ליום 5.9.11 שעה 12:00 בבית משפט תעבורה מרכז.

ניתן והודע היום כ"ד סיון תשע"א, 26/06/2011 במעמד הנוכחים.