פרוצנקו נ' בנק לאומי סניף 719

1.   עסקינן בתביעה על סך 1,000 ש"ח, שעניינה פיצוי כספי בגין נזק לא ממוני שנגרם לתובע, לטענתו, בשל סירוב סניף הבנק הנתבע (להלן " הבנק") לכבד בקשתו למשיכת סכום של 10,000 ש"ח מחשבונו.

2.   התובע, המנהל את חשבונו בבנק לאומי סניף קרית ביאליק, הביא בכתב התביעה את סיפור המעשה כדלהלן :

ביום 6.5.09 הפקיד בחשבונו המחאה על סך 55,000 ש"ח. למחרת פנה לבנק ומשך מחשבונו סך של 10,000 ש"ח. "יותר מאוחר, באותו יום" ביקש למשוך סכום נוסף של 10,000 ש"ח, אולם קיבל סירוב בקופת הסניף, תוך שהפקיד הודיעו כי לפי הנוהלים של הבנק ניתן למשוך סכום זה רק פעם אחת ביום.

התובע פנה למחלקת בנקאות ישירה בסניף לבירור העניין אולם לא קיבל תשובה על מה מתבססת ההגבלה למשיכת הכספים כאמור. בנוסף, הוא פנה למחלקת שירות לקוחות וללשכת פניות הציבור אצל הנתבע, ממנה נתקבלה תשובה כי אין הגבלה למשיכת סכום של 10,000 ש"ח,  מספר פעמים ביום.

3.  התובע טוען להפרת חוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981 וההסכם עם הבנק וכי פעולות הנתבע  גרמו לו עוגמת נפש.

4.   בדיון הבהיר התובע כי את הסך של 10,000 ש"ח, שנמשך בפועל, לא  הצליח לקבל מיד עם בקשת המשיכה ורק לאחר שיחה עם מנהל הבנק וקבלת אישור מושך השיק שהופקד יום לפני (המנהל את חשבונו באותו סניף), ניתן אישור למשיכתו.

אשר ל'בקשת' המשיכה השנייה העיד התובע בדיון "פניתי לקופאית וקיבלת את הסך של 10,000 ש"ח. שאלתי אם אני יכול לקחת באות יום עוד סכום כזה של 10,000 ש"ח וקיבלתי סירוב. שאלתי למה ואמרו לי שאני צריך לפנות לפקיד של בנקאיות ישירה".

5.   הבנק לא הגיש כתב הגנה וגרסתו הובאה בדיון שנקבע. לאותו דיון התייצב מר עותמאן עמאד (מנהל מחלקה בסניף - להלן " עותמאן") אשר היה בקשר עם התובע ופרטי המקרה ידועים לו באופן אישי.

      וזו גרסתו של עותמאן -

התובע פנה לבנק ובירר אפשרות משיכת כספים מעל 5,000 ש"ח (סכום שמשיכתו, לטענת עותמאן, מחייבת אישור מנהל) ואת התעריף למשיכת כספים מעל 10,000 ש"ח. עותאמן הדפיס אסמכתא בדבר גובה העמלות שמחייב הבנק, בין היתר, בגין משיכה בסכום זה ומסרה לפקיד ששירת את התובע. רק לאחר שאחרון זה לא השתכנע בדרישת הבנק בנוגע לאישור המנהל וגובה העמלה פגש עותמאן את התובע.

עותמאן הסביר לתובע כי טרם כובד השיק שהופקד יום לפני, כי כיבודו 'לוקח' 3 ימי עסקים וכי ניתן למשוך כספים לאחר קבלת אישור סופי לשיק, שכן היתרה בחשבון היא ארעית ולא ניתן למשוך כספים בהתבסס עליה (הוצג דף חשבון ממנו עולה כי לפני הפקדת השיק, יתרת הזכות בחשבון עמדה ע"ס של כ 1,000 ש"ח).

בעקבות פניית התובע, אשר לא קיבל מצב דברים זה, למנהל הבנק נדרש עותמאן לבדוק מצב חשבון הבנק עליו השיק. לאחר בדיקה החשבון ולאחר שיצר עותמאן קשר טלפוני עם המושך (שחשבונו מתנהל באותו סניף, כאמור) ווידא כי אין בעיה כלשהי בנוגע השיק עודכן התובע כי אין בעיה במשיכת כספים מחשבונו.

עותמאן העיד כי הוא לא ידע מה הסכום שהתובע ביקש למשוך, אלא שברור היה כי מדובר בסכום מעל 5,000 ש"ח סכום בגינו יש לקבל אישור מנהל הסניף בכל מקרה. התובע בחר למשוך 10,000 ש"ח וסכום זה, עפ"י רישומי הבנק נמשך בשעה 13:00 או בסמוך לכך.

בירור עם הפקידים בסניף, לאחר פניית התובע ללשכה לפניות הציבור, הראה שהתובע לא חזר לסניף בשעות אחה"צ וכי לא היתה בקשת משיכה נוספת כנטען ע"י התובע.

לשאלת ביהמ"ש השיב עותמאן כי אם היה פונה התובע בשנית ומבקש משיכת סכום נוסף העולה על 5,000 ש"ח, פנייה כזו היתה מגיעה אליו, שכן כאמור משיכה כזו אינה יכולה להיות מאושרת ע"י הקופאי, ובמקרה שהיתה מגיעה אליו פנייה כזו, הרי שהוא היה מאשר את המשיכה, נוכח הבירור שנערך בעצמו בבוקר של אותו יום.

6.   לאחר ששמעתי את התובע ואת נציג הבנק והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ומצורפיהם, במסמכים שהוגשו על ידי הצדדים בדיון, נחה דעתי לדחות את התביעה.

אין מחלוקת בין הצדדים שביום 6.5.2009 הפקיד התובע שיק על סך 55,000 ש"ח בחשבון המתנהל אצל הנתבע, וכי התובע פנה לסניף הבנק בתאריך 7.5.2009 וביקש למשוך 10,000 ש"ח. אין גם מחלוקת כי המשיכה הראשונה אושרה רק לאחר פנייה למנהל הבנק ובירור העניין עם מושך השיק.

בשונה מהמצוין בכתב התביעה (שם צויין " יותר מאוחר, באותו יום, רציתי למשוך עוד 10,000 ש"ח...")  העיד התובע - ובכך למעשה אישר את גרסו של עותמאן - כי הוא לא הגיע לסניף פעם נוספת באותו יום, אלא ש בירר אפשרות משיכה נוספת.

לא זו אף זו, התובע עצמו לאחר ששמע את עדותו של עותמאן הוסיף כי עת בירר עם הפקיד אפשרות משיכה נוספת באותו יום נענה כי משיכה כזו מחייבת פנייה למנהל.