פרומן ואח' נ' קופרמן

החלטה

בפני בקשה למתן פסק דין נגד הנתבע, מאחר שלא עמד בהסכמת הצדדים שקבלה תוקף של החלטה ביום 11.7.11 ואיחר בתשלום ההוצאות שנפסקו בהחלטתי.

תמצית העובדות וההליכים

התובעים הינם הבעלים של חנות ברחוב ירמיהו בתל-אביב. הנתבע שכר את החנות מהתובעים בין השנים 2003 – 2010. לאחר תקופה מסוימת התקלקל המזגן בחנות. הצדדים הגיעו להסכם כי הנתבע יתקין מזגן בחנות. בתמורה ניתנה לנתבע אופציה להאריך את חוזה השכירות עד ל-19.3.11. זאת, בתנאי שנתבע ישאיר את המזגן בחנות. מנגד התחייבו התובעים להעלות את דמי השכירות בתקופת האופציה בשיעור של 3% - 5%. בשנת 2010 בחרו הנתבעים להתעלם מהסכמה זו וביקשו להעלות את דמי השכירות מ-800 דולר ל-1350 דולר. על רקע זה החל הסכסוך בין הצדדים והתובעים הגישו תביעת פינוי נגד הנתבע.

ביום 22.11.10 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין כי הנתבע ישלם לתובעים את יתרת חובו בגין דמי השכירות והוצאות משפט ויפנה את החנות עד ליום 31.12.10. הצדדים שמרו על זכויות התביעה הכספית.

לאחר שהנתבע עמד בהסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין הגישו התובעים בלשכת ההוצל"פ בקשה לביצוע תביעה בה תבעו את סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה השכירות – 50 דולר ליום למשך 288 יום שחלפו מתום חוזה השכירות ועד למועד הפינוי שנקבע על פי פסק הדין(סה"כ 25,030 ₪).

הנתבע שלא היה מיוצג באותה תקופה הגיש בקשה בטענת "פרעתי" במקום התנגדות לביצוע התביעה. לאחר קבלת תגובות הצדדים החליט כב' רשם ההוצל"פ כי על הנתבע להגיש התנגדות לביצוע התביעה.

הנתבע הגיש את ההתנגדות דנן בצירוף בקשה להארכת המועד להגשתה. בדיון שהתקיים בפני ביום 11.7.11 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תינתן לנתבע רשות להתגונן. זאת, בתנאי שישלם לתובעים בתוך 30 יום את סכום ההוצאות שיפסוק בית המשפט (שנגרמו לתובעים בגין ההליך השגוי שנקט הנתבע והאיחור בהגשת ההתנגדות). הסכמת הצדדים קבלה תוקף של החלטה ועל יסוד הסכמת הצדדים קבעתי שהנתבע ישלם 3000 ₪ בתוך 30 יום.

ב"כ הנתבע, שסבר בטעות כי תקופת הפגרה לא נמנית במניין הימים שנקבע, הפקיד את סכום ההוצאות שנפסק רק ביום 15.9.11. משלא שולם סכום ההוצאות שנקבע במועד הגישו התובעים בקשה למתן פס"ד נגד הנתבע.

דיון

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה למתן פסק דין נגד הנתבע ולהאריך את המועד שנקבע לתשלום ההוצאות עד למועד תשלומם בפועל.

"הלכה היא כי לבית-המשפט סמכות טבועה להאריך מועדים, אף כשמדובר במועדים שנקבעו בהסכם בין בעלי-הדין אשר קיבל תוקף של פסק-דין. סמכות זו נועדה ל"עשיית צדק", כלומר: במקרים יוצאי-דופן מאפשרת היא לבית-המשפט לסטות מהכללים, אשר עשויים לעתים להביא לתוצאות שקשה להשלים עמן" (רע"א 06 / 7476 גרמיזא נ' עדס ,דינים עליון 2007 (2) 1215(2007)).

"סמכות טבועה של בית-משפט, שמגמתה עשיית צדק בדרך פלונית, מקום בו הדרישות הפורמאליות מפנות לדרך פלמונית, אינה יכולה להתפרש באופן כה נוקשה עד שאין לסטות ממנה במידה הקלה ביותר. מקום בו מוקנית סמכות שמטרתה המוצהרת היא מניעת תוצאות קשות שחוש הצדק אינו יכול להשלים עמן, יש בעצם ההיצמדות למבחנים נוקשים, שאינם פתוחים לשום התחשבות בתנאים מיוחדים ויוצאי דופן, משום תרתי דסתרי". (רע"א 91 / 1233 ג'רבי נ' בן דוד , פ"ד מה (5) 661, 668 (1991)).

"בעבר, בטרם הפעילו סמכות זו, על בית-המשפט היה לבדוק האם מתקיימים שני התנאים המצטברים הבאים: ראשית, האם הנסיבות אשר מנעו מהחייב לעמוד במועד שנקבע הן נסיבות אשר אינן בשליטתו; ושנית, האם ייגרם לחייב אי-צדק במידה ובית-המשפט לא יקבל את בקשתו להאריך את המועד שנקבע בפסק-הדין (ראו למשל ע"א 230/87 שקולניק נ' זכאי, פ"ד מו(3) 279). כיום, בית-המשפט רשאי להאריך מועד אף אם התנאי הראשון אינו מתקיים:"אמור מעתה, שהסמכות הטבועה להעניק ארכת חסד נתונה לבית-המשפט, באורח חריג לכלל הרגיל, גם אם התנאי של אונס נסיבות איננו מתקיים כל צורכו, ובלבד שהענקת הסעד דרושה ל"מניעת תוצאות קשות שחוש הצדק אינו יכול להשלים עמן"" (רע"א 06 / 7476 גרמיזא נ' עדס ,דינים עליון 2007 (2) 1215(2007)).

"יש במציאות חיינו אירועים, בהם נופלת טעות שולית פורמאלית, שאיננה גורמת נזק לאיש, ורגש הצדק איננו מרשה, כי ייאמר בנסיבות כאלה, כי הדין ייקוב את ההר ותשלום בתום-לב שנעשה לשם ביצועה של תניה חוזית ייחשב כנטול תוצאות משפטיות". (רע"א 91 / 1233 ג'רבי נ' בן דוד , פ"ד מה (5) 661, 667).

במקרה דנן, לא חלקו התובעים על טענתו של הנתבע כי האיחור בתשלום נבע מטעות בתום לב שלא גרמה לתובעים כל נזק (ר' תגובת הנתבע מיום 14.11.11 ובקשת התובעים מיום 20.11.11). לפיכך, בנסיבות העניין, בהתחשב בכך, כי קבלת בקשת התובעים תפגע בתחושת הצדק ,בזכות הקניין של הנתבע ובזכותו לגישה לערכאות שהוכרו כזכויות יסוד חוקתיות (רע"א 00 / 2808 שופר סל בע"מ נ' ניב , פ"ד נד (2) 845, 848(2000)), החלטתי להאריך את המועד לתשלום ההוצאות עד למועד תשלומם בפועל ולדחות את הבקשה למתן פסק דין נגד הנתבע בשל האיחור הקצר בתשלום ההוצאות.

התיק יתנהל בסדר דין מהיר לפי פרק טז1 (תקנות 214א – 214טז) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

התובעים יגישו תצהיר אימות וגילוי מסמכים מוקדם בתוך 15 יום מהיום והנתבעים בתוך 25 יום מהיום. תצהירי עדות   יוגשו במקביל בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תקבע ישיבה מקדמית בפני שופט, במעמד בעלי הדין. תשומת לב הצדדים, שדין אי התייצבות לישיבה המקדמית, כדין אי התייצבות למשפט.

בשלב זה, אין צו להוצאות.