פרוינדליך נ' מדינת ישראל

החלטה

זוהי בקשת הנתבעת לדחות על הסף את ההליכים בתיק זה, הן בתביעה האישית והן בבקשה לאישור התובענה הייצוגית שהגיש התובע, מהטעם של היעדר עילה.

רקע

1.התובע הגיש תביעה אישית וכן בקשה לאישורה כתובענה ייצוגית (להלן- הבקשה לאישור) בטענה להפרתן של שתי זכויות, שמקורן בהסכמים קיבוציים, ביחס למורים- אבות:

(א) הפרת הזכות ההורית ביחס ל"תוספת אם".

(ב) הפרת הזכות ההורית ביחס ל"תוספת מעונות".

2.התובע השתית תביעתו על מספר פסקי דין אשר ניתנו על ידי בתי הדין האזוריים לעבודה. ביום 27.2.13 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי בתיק ע"ע 547/08 מדינת ישראל נ' שלמה לוי ואח' אשר במסגרתו נדונו במאוחד חמישה ערעורים שהגישה המדינה על פסיקתם של בתי הדין האזוריים לעבודה, אשר קבעו כי יש להכיר בזכאותם של עובדי הוראה אבות "לתוספת אם" בין בדרך של קיצור שבוע עבודה, ובין כפיצוי כספי.

3.במסגרת פסק דינו קיבל בית הדין את ערעורי המדינה, ככל שהם מכוונים לזיכויים של עובדי הוראה אבות בהטבה כספית של "תוספת אם". יחד עם זאת הודגש כי הזכות "לתוספת אם" בעין לקיצור בפועל של שבוע העבודה, הינה זכות הורית המוענקת הן לעובדות הוראה אמהות והן לעובדי הוראה אבות.

4.בבקשה שבפני טוענת הנתבעת, כי נוכח פסיקתו של בית הדין הארצי לפיה עובדי הוראה גברים אינם זכאים לתשלום תוספת אם, הרי שאין לתובע עילה משפטית, וממילא אין לאשרה כתובענה ייצוגית ועל כן יש לדחות את ההליכים בתיק זה.

5.בתגובתו לבקשה טען התובע כי בתביעתו טען להפרתן של שתי זכויות הוריות כאשר אין חולק כי הטענה ביחס להפרת הזכות לתוספת מעונות ביחס למורים – אבות, כלל לא נדונה בפסק דינו של בית הדין הארצי.

נוסף לכך, גם באשר לזכות השנייה ל"תוספת אם" הצגת הדברים על ידי הנתבעת הינה מטעה. בית הדין הארצי הבהיר את המצב המשפטי, בהתייחס לעצם זכאותם של מורים- אבות לזכות ובכך אישש את הפסיקות הקודמות בבתי הדין האזוריים. פועל יוצא מכך הוא שמורים אבות אשר לא קוצר יום עבודתם, ולא מומשה זכותם בעין לתוספת אם, זכאים לתבוע פיצוי על כך בדיעבד, כפי שנעשה בבקשה היצוגיית כאן. מחדלה של הנתבעת לממש זכות זו אוטומטית ביחס לאבות, באותו אופן שהיא מממשת הזכות המקבילה ביחס למורות אמהות, כמו גם מחדלה להודיע על האפשרות הזו למורים ו/או מניעתה ממורים אבות, מזכה את המורים הגברים בפיצוי כספי בהתאם לשוויה של הזכות החל מהמועד שהיו זכאים לקבלה.

התובע מבקש כי במקום שהדבר נדרש, יש לקרוא את הבקשה לאישור כמבקשת סעד של פיצוי כספי בגין העבר, חלף מימוש כספי של הזכות. לחילופין, ככל שהדבר נצרך, מבקש הוא לאפשר לו לערוך תיקונים מתאימים בבקשה לאישור ובתביעה.

6.בתשובתה לטענות התובע חוזרת הנתבעת על כך שעיקרה של התביעה הוא בדרישה לשלם לתובע תוספת אם ולפיכך ובהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי עילה זו נשמטה. התובע בתגובתו מעלה טענה חדשה ביחס ל"פיצוי בגין אי מימוש הזכות בעין". זהו ניסיון לעקוף למעשה את אשר נפסק בבית הדין הארצי אשר אין לתת לו יד. יתר על כן מדובר בטענה חדשה אשר לא בא זכרה בגדר כתב התביעה ומכאן שמדובר בהרחבת חזית אסורה.

הנתבעת מוסיפה כי גם הטענה בדבר "פיצוי" אין לה יסוד או עילה משפטית, שכן בכל פניותיו לנתבעת טרם הגשת התביעה, התובע דרש תשלום תוספת אם כשכר ולא ביקש להקטין את היקף משרתו.

7.אשר לתוספת מעונות – הנתבעת אינה מתכחשת לכך כי בהתקיים התנאים הקבועים בחוק, עובדי הוראה –גברים יכול שיהיו זכאים לתוספת מעונות. הנתבעת אף פרסמה הוראות בעניין זה עוד בטרם הוגשה התביעה הנוכחית. התובע לא צירף לכתב התביעה מסמך המעיד על כך כי בת זוגו אינה מקבלת תשלום זה וככל שיגיש בקשה בצירוף המסמכים הנדרשים ויעמוד בתנאים, תשולם לו תוספת מעונות.

8.בדיון שהתקיים ביום 29.9.13 העלתה הנתבעת טענה נוספת ולפיה ההליך של תובענה ייצוגית במקרה דנן הינו הליך סרק שכן מדובר במערכת של יחסי עבודה קיבוציים עם שני ארגוני עובדים מאד פעילים (בעניין זה הפנה ב"כ הנתבעת לפסק הדין בעניין גרמן וישייב ע"ע 53348-01-12).

התובע טען כי מקומן של כל הטענות להתברר במסגרת הדיון לאישור התובענה כייצוגית ולאחר שהנתבעת תגיש תגובתה לבקשה לאישור. התובע מציין כי ההליך דנן נפתח לאחר 12 שנים של התנהלות אל מול המדינה במסגרתה דרש את שתי הזכויות ונדחה בלך ושוב ומבלי שנתבקש לצרף מסמך כלשהו שחסר. התובע עומד על דרישתו לפיצוי על אי מתן הזכות בעין שהייתה צריכה להינתן. כאשר לטענתו סעד זה נכלל בסעיף ד'6 לבקשה לאישור "כל עילה העולה מן העובדות המוצגות בבקשה זו ", ובמידת הצורך יתוקן כתב התביעה.

בתום הדיון ניתנה החלטה כי הצדדים יגישו עמדתם לאור הנקודות שהועלו במסגרת הדיון.

9.ביום 27.10.13 הוגשה עמדה משלימה מטעם התובע במסגרתה מבקש הוא לחדד את הנקודות הבאות:

*בקשה לסילוק על הסף בתובענות ייצוגיות תידון רק במקרים נדירים וקיצוניים.