פרוייקט יבנה א.פ. (1994) בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו ואח'

פסק דין

1. לפני עתירת העותרת למתן צווים המופנים כלפי המשיבים והמורים להם להתייצב ולתן טעם מדוע לא יונפק לעותרת רישיון עסק או רישיון עסק זמני לשם ניהול חניון בנכס המצוי ברח' ראם 4 ת"א (להלן: "הרישיון") ומדוע לא יסיר המשיב 3 התנגדותו להנפקת רישיון שכזה.

רקע

2. עיריית ת"א (להלן: "העירייה") הינה בעלת המקרקעין בחלקה 209 בגוש 7107 ברח' ראם 4 ת"א (להלן: "הנכס"). העירייה החכירה את זכויותיה בנכס בשנת 1950 לתקופה בת 60 שנה יחד עם אופציה להארכת תקופת החכירה ל-49 שנים נוספות (נספח ב' לעתירה).

3. העותרת רכשה זכויות החכירה (להלן: "הזכויות") בנכס בתאריך 20.8.95 (עותק חוזה הרכישה צורף כנספח א' לעתירה), וניהלה במבנה שבנכס עסק של יבוא ושיווק חלקי חילוף לרכב עד לחודש 10/2002 עת פרצה במבנה שריפה שכילתה אותו כליל.

4. בעקבות אותה שריפה החליטה העותרת לנהל בנכס חניון לכלי רכב (להלן: "החניון"). לשם כך נזקקה העותרת לרישיון לניהול עסק ופנתה לעירייה. לצורך קבלת הרישיון נדרשה העותרת לשנות ייעוד השימוש בנכס על דרך הגשת "בקשה לשימוש חורג" שהוגשה בתאריך 26.11.03.

5. בחודש 7/2004 ניתן לעותרת רישיון זמני להפעלת חניון בנכס שתוקפו עד 31.12.04 (נספח ד' לעתירה). במקביל, נדונה הבקשה להיתר לשימוש חורג בוועדה המקומית לתכנון ובניה שאמנם אישרה מתן ההיתר לשימוש חורג עד 31.12.2010.

6. בעקבות מתן ההיתר לשימוש חורג ולאחר דין ודברים, שילמה העותרת היטל השבחה עפ"י קביעת שמאי מכריע ובתאריך 31.12.2007 הונפק לה רישיון לניהול חניון בנכס שתוקפו עד 31.12.08 (נספח ח' לעתירה).

7. לאחר תום תקופת הרישיון, פנתה העותרת לחידושו, אלא שהעירייה, בכובעה כבעלת הנכס, הודיע במכתב מתאריך 7.8.2011 שהופנה אל מנהל אגף רישוי עסקים מר אלחנן משי ע"י מנהל אגף הנכסים מר אלי לוי כי היא מסרבת למתן ההיתר לשימוש חורג וציינה כך (נספח ט' לעתירה):

"אגף הנכסים מתנגד לאישור חורג עקב אי חידוש חוזה חכירה שהסתיים תאריך 31.8.10.

בנוסף שימוש לחניון בתשלום שונה ממטרת החכירה תעשיה ותעסוקה.

לאור האמור אין לאשר שימוש חורג עד להסדרת הארכת החכירה בנכס.

בנושא יש לפנות אל מר אלי אגמון מנהל מחלקת מקרקעין באגף הנכסים"

(ההדגשות שלי א.ב.).

טענות העותרת

8. אשר לטענת העירייה בדבר העדר זכויות בנכס, טענה העותרת, כי בתאריך 24.8.09 היא הודיעה לעירייה שהינה מממשת את זכותה לאופציה בת 49 שנים נוספות בהתאם להסכם החכירה המקורי (נספח י' לעתירה). העירייה אישרה קבלת ההודעה כאמור (נספח יא' מתאריך 31.8.09), והודיע לעותרת בתגובה כי: "אנו נודיעך בזמן הקרוב את התנאים לממוש האופציה".

9. העירייה אמנם הציגה תנאיה לחידוש האופציה, אלא שתנאים אלה לא היו מקובלים על העותרת כמו גם על חוכרים נוספים באותו מתחם שפנו בתובענה לביהמ"ש המחוזי בת"א-יפו בת"א 37967-10-10 (להלן: "התיק האחר") שהינו אחד מיני כמה תיקים שאוחדו לכלל דיון אחד בפני כב' הש' חיים טובי ושטרם הוכרע נכון למועד הגשת העתירה ולכתיבת פס"ד זה.

10. העותרת פנתה למשיב 2 ולמשיב 3 והבהירה, כי סירוב המשיב 2 להנפיק רישיון לניהול עסק, על רקע התנגדותו של המשיב 3 לחידוש חוזה החכירה אינה כדין, נגוע בחוסר סבירות קיצוני ובשיקולים זרים (נספחים יד'-כב' לעתירה).

11. העותרת אף הפנתה לכך שבפועל אושרה בקשתה החדשה להיתר לשימוש חורג וניתן לה ההיתר המבוקש (נספחים כג'-כו' לעתירה), מכאן, כך טענה, שבפועל נתקבלו באגף לרישוי עסקים מלוא האישורים הנדרשים להוצאת הרישיון לניהול העסק, למעט אישור תשלום היטל ההשבחה שאינו מהווה קושי שכן ניתן להוציא רישיון זמני עד להסדרת תשלומו, אך בשל סירובו של המשיב 3 טרם הוצא הרישיון (אישור בדבר סטטוס הטיפול בתיק במחלקת רישוי עסקים הוגש כנספח כז' לעתירה).

במכתב שהפנה מנהל אגף רישוי עסקים מר אלחנן משי לב"כ העותרת מתאריך 11.3.2011 (נספח כ' לעתירה) מציין זה כך: